א'קמז

הם ג"כ מהות חכ' ומהות חסד כו' היינו לפי שהעיקר הם האורות שאור החכ' הוא אשר נקרא חכ' באמיתות והכלי הוא לבוש אליו להגביל אורה ולהיות ההשפעה נמשכת למטה ע"י הכלי (וכמו שהנשמה מתלבשת בגוף שע"י כלי הגוף יוגבל אורה ויושפע שכל ומדות הנשמה בענינים גשמי' שבעוה"ז) אבל גם האור הוא מהות חכ' ממש אלא שהוא אמיתית מהות החכ' ונעלה למעלה ממהות חכ' של בחי' הכלי כו' וכן עד"ז באור החסד לגבי החסד ובשאר אורות וכלים דיו"ס כן משמע בפרד"ס שער עצמות וכלים, וגם בע"ח מובן לכאורה כן בכמה דוכתי, אך באמת לפי זה לא יובן כלל המאמר הידוע בס"י ע"ס בלי מה ופי' שהן בלי מהות והרי לפי הנ"ל יש להן מהות מוגבל שאור החכ' הוא ע"י מהות חכ' ולא מהות חסד או גבורה ואור החסד הוא מהות חסד ולא מהות חכ' ולא מהות גבורה ואור הגבו' הוא מהות גבורה ולא מהות חכ' ולא מהות חסד וא"כ מהו זה שאומר בלי מה דמשמע שאין שום הגבלה ותואר מהות פרטי בהם, אך הענין כי בחי' האורות וכלים הוא שמהות החכ' ומהות החסד הן הנק' כלים והן באמת יש להן מהות מיוחד לכל אחד הן בחי' גילוי האור להחיות מן המאציל העליון א"ס ב"ה שהוא מאיר הארה וזיו ממנו ית' לתוך אותה הכלי הנק' חכ' או חסד שאור וחיות זה מהווה ומחיה את מהות החכמה או מהות החסד אבל האור מצד עצמו אין לו מהות כלל שאינו לא בחינת חכמה ולא בחינת חסד, דכמו שעצמות המאציל העליון הוא מושלל לגמרי מלתאר בו מהות מוגבל כחכמה או חסד אלא לאו מכל אילן מדות איהו כלל כי הוא ית' בעצמו בתכלית האחדות והפשיטות ולמעלה מעלה מגדר ומהות חכ' כו' כידוע כמ"כ האור והזיו שהוא ית' מאיר הארה ממהותו ועצמותו כביכול הנה הארה זו ג"כ פשוטה בתכלית הפשיטות והאחדות ונעלה מעלה מעלה משנאמר עליו גדר חכ' או חסד כו' רק שבחי' חכ' וחסד שייך לומר בענין הכלים, אלא שאעפ"כ האורות מתלבשים בהכלים להוות ולהחיות את הכלים שהן מהות חכמה או מהות חסד כו' (וע"ז נאמר מכון לשבתך פעלת ה' שפעל הכלי שאע"פ שיש להם מהות עכ"ז יוכל להתלבש בהם אא"ס ב"ה שאין לו מהות מוגבל כמ"ש במ"א), והשתא אתי שפיר מ"ש בס"י ע"ס בלי מה דבאמת האורות של י"ס הן בלי מהות מוגבל כנ"ל, וזהו ג"כ ענין איהו וחיוהי חד דפי' חיוהי הם האורות ואמנם איך הוא חד ג"כ עם גרמוהי שהם הכלי' מאחר שהכלים יש להם מהות מוגבל זה נת' באגה"ק המתחיל איהו וחיוהי חד ע"ש. וביאור הדברים, הנה יובן בפי' לשון אצילות שהוא נגזר מלשון ויאצל מן הרוח על שבעים זקנים וכן כתיב ואצלתי מן הרוח כו', והו"ע הפרשת הארה מרוח נבואה של משה שינוח על הזקנים ולא נחסר כלום למשה ע"י זה כמו זיו השמש שאינו גורם שינוי בשמש כו' (ולכן ג"כ הזקנים לא הי' נבואתם במדריגת משה ממש להיות כי הוא רק הארה בעלמא מרוחו של משה ומ"מ הם למעלה ממדריגת שאר כל הנביאים כמ"ש וזקנים לנביאים הרי שמעלת הזקנים למעלה ממעלת הנביאים והיינו