א'קמב

ישראל פי' לי ראש כי ברא כרעא דאבוה שנמשך ממוח האב כו', וענין לי ראש (איך יתכן שנק' הנשמות אצלו ית' ראש) יובן עד"מ מענין התלבשות חיות הנפש בגוף שעיקר משכונה הוא בהראש דהנה יש בכל נפש האדם בחי' נפש רוח נשמה שהן בחי' כחות היולים דהיינו שהן במהותן ועצמותן אינן כלל מערך ומהות הכחות פרטי' המסתעפים מהם ע"י התלבשות החיות מהן באברי הגוף כמו כח הראי' בעין וכח השמיעה באוזן כו' שלא יתכן כלל לומר שיש כחות אלו אצלו בנר"ן ממש שהם פשוטים בתכלית למעלה מעלה מציור כחות הגופנים וזהו שנק' כחות היולים ר"ל שההיולי הוא שמופשט עדיין מתואר ותמונה פרטיות אלא התמשכות והסתעפות הכחות הנ"ל מהן נעשה ע"י ממוצע והוא שמתחילה מתלבשים במוחין שבראש ושם הוא גילוי כחות הנפש כולן בכלל ובו וע"י נמשך אח"כ ומתחלק החיות לכל אבר כפי מזגו ותכונתו כח הראי' בעין כו', כמו כן יובן הנמשל למעלה להיות נמשך מבחי' שמו הגדול מקור התענוגי' המשכות החיו' בעולמות לכ"א כפי מדריגתו ותכונתו הוא ע"י נש"י שהן בחי' ממוצע שמתחילה נמשך ומתלבש בהן כללות גילוי האור מבחי' שמו הגדול הנ"ל כמשל גילוי החיות נר"ן במוחין שבראש כו' ובהן וע"י מתחלק ונמשך אח"כ בפרטיות לכל נברא כפי הראוי לו, דהנה כתיב כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' שיש נשמות דבריאה ונשמות דיצי' ונשמות אלו הן בחי' ממוצע שבהן וע"י נמשך השפעת חיות בבי"ע, ואף לבחי' המדות דאצי' גדולה וגבו' כו' נמשך ההמשכה מבחי' שמו הגדול ע"י אמצעות מקור נש"י שהוא בחי' מוחין עליונים שלמעלה מהמדות, וזהו שנק' ישראל לי ראש שהם נמשלים אצלו ית' כמו בחי' הראש לגבי הנפש שהראש הוא ממוצע שע"י נמשך חיות הנפש באברי הגוף כן ע"י נש"י נמשך חיות ואא"ס מבחי' שמו הגדול בהעולמות, והיינו מתחילה בנשמת אדה"ר ואח"כ מתחלק לג' אבות ואח"כ לע' נפש ולס' רבוא הם הממשיכים המשכות התענוג עליון ממקור התענוגים שהוא בחי' שמו הגדול שהוא בחי' א"ס כנ"ל בפי' עדי עד כו' להשתלשל מטה מטה עד שנמשך מטה מטה גם להיות התהוות תענוגי' גשמיים כמ"ש ארץ חטה ושעורה כו' (ונלע"ד שבזה יובן מה שאנו אומרי' וקרבתנו מלכינו לשמך הגדול כי הרי באמת זה תכלית הקירוב האמיתי שבנש"י הוא עיקר גילוי האור והחיות הכללי הנמשך מבחי' שמו הגדול ואח"כ ע"י נמשך ונתחלק בהעולמות כו', וזהו ג"כ מ"ש ושמך הגדול עלינו קראת עלינו דוקא, וזהו ג"כ מ"ש בעבור שמך ובעבור אבותינו שבטחו בך כו' כי בשמך הגדול והנורא בטחנו כו', וזהו מ"ש (יהושע קאפיטל ז') והכריתו את שמינו ומה תעשה לשמך הגדול שהרי הכלי שע"י נמשך שמו הגדול הוא דוקא ישראל עם סגולתו וא"כ אם ח"ו והכריתו כו' מה תעשה לשמך כו' והיינו נמי פי' ובכן יתקדש שמך על ישראל דוקא ואח"כ על ירושלים וציון כו' כי ישראל הן הממוצע שע"י נמשך אח"כ השפעת קדושת שמו הגדול ית' בכל העולמות והמדריגות עליונים ותחתונים כו' וזהו ג"כ מ"ש ואתם הדבקי' בה' וכאשר ידבק האזור במתני איש כן הדבקתי אתכם אלי, כי ישראל קרובים ומדובקים בתכלית לשמו הגדול ואח"כ שאר הנמצאים מקבלי' באמצעות ישראל לכן ישראל הם עם קרובו ממש וז"ש אשר לו אלקי' קרובים