א'קמ

הביאור דמזוזה מימין מל' דא"ס או בינה) נק' ג"כ בשם התענוג הפשוט שבעצמות (כמ"ש מזה בסוף הלק"ת בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח) אור א"ס ב"ה ונקרא בלשון המקובלים שעשוע המלך בעצמותו ומ"ש אורייתא מתקשראה בקוב"ה היינו שנמשך הארה מאור אותו התענוג והשעשועים הפשוטים שבעצמותו לבחי' החכמה שבתורה כמו שהיא בשרשה כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת ועד"מ שאנו רואים (בחכמת אדם שתאיר פניו, מו"ח) בתענוג גדול מעצמות התענוג הפשוט שבעצמות נפשו ע"י שחידש איזו חכמה חדשה כמו ר' אבהו שצהבו פניו משום שמצא תוספתא חדתא וכה"ג והיינו מפני ששרש החכמה קבועה בנפש בבחי' עצמיות.

וזהו * תלת קשרין אינון, כי עדיין אינו מובן איך ביכולת הנשמות ששרשן מחכמה דז"א להמשיך מעצמות אור א"ס, אלא היינו ע"י אמצעות התורה שהיא מחכמה עילאה ובה מאיר שמו הגדול שהוא מקור חיים ומקור התענוגים שהתענוג מתלבש בחכמה, וזהו ואהי' שעשועי' יום יום, ומשם מקבל בריח התיכון ישראל עד"מ בהמשכת הטפה מהמוח נמשך ומלובש בה תענוג, וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ צאינה וראינה דרוש השני ד"ה ביאור הדברים וז"ל ומקור הנשמות הוא מבחי' תענוג זה כנודע שההזרעה הוא בגמר ביאה בעת התענוג כו' ולכן יש בהם כח כו' להעלות את המל' להיות מקדשי שמך כו' עכ"ל.

ד) ובכ"ז מובן מארז"ל בפתיחתא דאיכה וויתר הקב"ה כו' ולא וויתר על מאסה של תורה, דאין הכוונה על איש שעובר ח"ו ואינו מבטל תורה דהכתיב ולרשע כו' אלא הכוונה בכללות שאפילו בג' עבירות החמורות אם רוב הדור עוסקים בתורה וויתר להם הקב"ה ואין נמשך מזה גלות השכינה, כי ע"י עסק התורה שמתקשרת בהקב"ה בשמו הגדול הי' נמשך יגמה"ר כשלג ילבינו (ה', כנ"ל דשמו הגדול זהו שם הוי' שלפני יג"מ וע' בענין הרועה בשושנים ששונים בהלכות ע') רמ"ח מ"ע רמ"ח אברים שס"ה ל"ת שס"ה גידי הדם (ע"ד כלים ואורות) אעפ"כ יש לזה תיקון ע"י המשכות יג"מ. אך ע"י עון ביטול תורה הפגם בכלי החכמה שנעשה המסך שלא יאיר ממקור התענוג בבחי' חכמה, ובסיבת זה מסתלק אור א"ס מכל העולמות ומזה נמשך שהשכינה ירדה, וזהו על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, כענין השליך משמים ארץ, והיינו ע"י שלא ברכו בתורה שאלמלא כן הי' נמשך אני אענה את השמים והם יענו את הארץ כו', ועיין זח"א ויגש דר"י ע"ב ע"פ עברו יחדיו, וברכו בתורה זהו כענין ברוך ד' כו' מן העולם ועד העולם כנ"ל ס"ג.