א'קלה

לריח ניחוח אשה לה' כו'. הנה י"ל מה שפעם א' אשה ריח ניחוח לה' ובכאן א' תחלה לריח ניחוח ואח"כ אשה לה', וכך יש כמה פסוקים בקרבנות שפעם מקדים אשה לריח ניחוח ופעם מקדים ריח ניחוח לאשה כו'. אך הענין הוא דבפי' אש"ה יש ב' מדריגו' א' בחי' דכר וב' בחי' נוק' כי אש"ה ואיש שניהם ל' אש כמו ואל אישך תשוקתך ולזאת תקרא אשה כי אל אישה תשוקתה ברשפי אש שלהבת והאיש הוא בחי' דכר וזהו ההפרש בין אש דדכר לנוק' בדכר אש יו"ד ובנוק' אש ה' והוא בחי' המשכת מ"ד דדכורא שנמשך ברשפי אש התשוקה להשפיע נק' אש יו"ד דחכ' מקור המשכות מ"ד כידוע ובחי' העלאת מ"ן דנוק' נק' אש ה"א ברשפי אש התשוקה לקבל השפע כו' (כידוע מדרז"ל איש ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן כי אותיות י"ה דאיש ואשה מתחברין יחד כשזכו להתקדש ביחוד כו') וכך יובן באש הקרבנות דהנה ידוע דאש על הקרבן מצוה להביא מן ההדיוט ונק' אש של הדיוט כמ"ש אש תמיד תוקד על המזבח כו' וכשמקריב הקרבן באש של הדיוט אח"כ נמשך בחי' אש של מע' הרוחני' האלקי ובזוהר נק' בשם ארי' דאכיל קורבנין כו' והוא האש שנמשך מבחי' הגבו' העליונו' דפני ארי' שבמרכבה כו' והרי האש של הדיוט הוא בחי' העלאה למעל' כמו העלאת מ"ן דאש דנוק' ע"כ נק' אשה ל' נוק' ובחי' אש של מעלה דארי' כו' בא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט כמו בחי' אש דאיש שנק' המשכת מ"ד להשפיע כנ"ל וה"ז בחי' יחוד משפיע ומקבל, וע"כ נאמ' פעם אשה בבחי' מ"ד ופעם בבחי' מ"ן כפי אופן הקרבן, והיינו כשמקדים לומר ריח ניחוח אשה לה' היינו בבחי' מ"ד דדכורא שנק' ניחוח אשה לה' מלמעלמ"ט כמו התפלה שבמקום תמידין שנמשך מלמעלה אחר בחי' ההעלאה מלמטה כו' וכאשר מקדים לומר אשה לריח ניחוח ר"ל בבחי' העלא' מ"ן דנוק' אש ה"א שיעלה למע' לריח ניחוח לה' להיות אח"כ המשכת מ"ד כמ"ש אש תמיד תוקד שהוא בחי' העלא' מ"ן התמידי', אך מ"ש עו"ת העשוי' הכוונה על בחי' אשה ריח ניחוח שבא מלמעלמ"ט כמובן מתוך כל הנ"ל וד"ל.

והנה ארז"ל האכל יאכל בשתי אכילות כו' א' אכילת מזבח והב' אכילת אדם והוא מה שהכהנים אוכלים אחר ההקרבה ע"ג המזבח ובעלים מתכפרין כו' וכך הוא למעלה א' בחי' אכילת מזבח העליון הו"ע יחוד הנ"ל באש שלמטה ואש שלמעלה שאש שלמטה הוא מן בחי' הבהמה שנקרבה ועלה בשרשה בבחי' פני שור כו' ונמשך מבחי' פני אדם לאכול הקרבן ונק' בחי' אש שלמעלה, וכ"ז אינו אלא בבחי' המרכבה דפני אדם כו' אבל הנה כ' ועל הכסא דמות כמראה אדם שע"ג המרכבה כו' וכמו שמבואר בענין יחוד הנ"ל כך יש בחי' יחוד יותר עליון והוא בבחי' אכילת אדם שע"ג הכסא כו' דהיינו כידוע דיש ב' בחי' אדם, א' בחי' אדם תתאה שבמרכבה כמ"ש ופני אדם לארבעתן (ובזו' נק' אנפי זוטרי או כרובים כרביא כו') והב' בחי' אדם עילאה שעל הכסא כו' וכמ"ש