א'קכד

ומים לא שתה בפ' כי תשא ל"ד כ"ח אלו היה לפני אכילה ושתיה הי' אוכל ושותה הוי אם ארעב לא אומר לך עכ"ל. וא"כ למדנו פי' העשויה בהר סיני שמזה נלמוד שאין לפניו אכילה ושתיה, וזה בא המקרא ללמדנו שעם היות שצוה להקריב עולת תמיד לא שצריך לאכילה ושתיה ח"ו, וצ"ל דהרי ארז"ל ע"פ רעייתי מפרנסתי שמפרנסין אותי בשני תמידין, ואפ"ל עפמ"ש ברבות כי תשא פמ"א דקס"א ע"ב, אזלת לקרתא הלך בנימוסהא למעלה שאין שם אכילה ושתיה עלה משה ונדמה להם כו'. ועפי"ז י"ל ג"כ בענין לחמי לאשי, ע"ד אכלתי יערי עם דבשי דפי' בזח"ג פנחס דרמ"א ע"ב הואיל ואתי לגבה עביד רעותה כו' באתריה לאו אורחא למיכל כו', ואין ר"ל אכילה ושתיה גשמיות ח"ו אלא העלאת מ"ן לעורר המ"ד להמשיך אורות בכלים, זה ג"כ אין שייך באתריה בבחי' סוכ"ע שהוא מקומו של עולם כ"א באתרה בבחי' ממכ"ע.

ז) עוי"ל ענין עולת תמיד, דמצד היותה תמיד יש לה מעלה שלכן ארז"ל התמידין קודם למוספין, והוא ע"ד ההפרש בין ריעים שיחוד או"א תדירי, ובין דודים זו"נ שמתפרשים לפרקים, וענין זה התדירי נמשך מבחי' עתיק שהוא מקור מים חיים מבועא דלא פסיק, וכמ"ש במא"א מם קכ"ב בענין מוצא מים כו' לא יכזבו מימיו דלא פסיק זיווגייהו כמ"ש בזח"ג האזינו דר"צ סע"ב, וזהו ענין אמת כמ"ש בביאור דאלה מסעי, משא"כ בזו"נ כו'. אך העיקר להמשיך בזו"נ שיהיו ג"כ בבחי' תרין ריעין, והיינו ע"ד שנתבאר בלק"ת בד"ה כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ בענין פתחי לי אחותי האהבה הטבעית כו', ומיוחדים בתכלית היחוד כו' אם זכרתיך כו' והוא עד"מ כאהבת אח ואחות כו' שאין לה הפסק כו' אשר יקראוהו באמת כו' ע"ש, ומבואר בבה"ז פ' וירא ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא שאברהם רצה להמשיך מבחי' זו דאחותי דוקא בשרה שהיא מ' בכדי שלא יפסוק היחוד, וזהו ג"כ ענין מי יתנך כאח לי כו', וג"כ יומשך מעלת זווג דזו"נ בזה, וה"ע ותהי לי לאשה, וזהו ע"ד ב' הבחי' דאחותי רעייתי הנזכר בלק"ת בד"ה אני ישנה בהביאור שבחי' אחותי הוא מצד אהבה הטבעית דנה"א ורעייתי ע"י בירור נה"ב כענין קרבנות כו'. והנה ענין האהבה הטבעית מבואר בלק"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה, שנמשכה מבחי' קוצו של יו"ד שהוא כתר יעו"ש. והנה בחי' כתר שבמל' עליו נאמר לעולם דברך ה' נצב בשמים שאינו נפרד כלל מז"א, עיין מזה בביאור דבמדבר סיני, ולכן מצד זה נק' כנס"י אחותי ע"ד תרין ריעין, רק לפי שט"ס שלה פעמים מסתלקים דהיינו השכל כו' ולכן ענין עולת תמיד זהו מצד אהבה הטבעית שהוא כתר שבמל' שאין בו שינוי והפסק כו', ועיין עוד מזה בד"ה והקרבתם אשה עולה בדרושי שמע"צ, וזש"כ עולת תמיד כו' אשה להוי' היינו ב' הבחי' הא' מצד נה"א נק' עולת תמיד ומצד בירור נה"ב נק' אשה כו', ועיין בלק"ת מהאריז"ל בזכריה ע"פ ביום ההוא יהיה ט"ס דנוק' אינן קבועים כו', מובן כנ"ל מה שעכשיו זו"נ אינן בבחי' ריעים היינו מצד הט"ס שלה כו', אבל מצד הכתר שלה היא דבוקה עם ז"א. והנה באדר"ז דר"צ ע"ב מה שלפעמים אינן ביחוד זהו מ"ש ואל אשה