א'קיט

דנפקא בהון נביאין כו' עכ"ל, ושם דרכ"ז ע"ב ע"פ ואת האלף כו' עשה ווין כו', ואיתא במג"ד אות א' בחי' אלף אלפין נמשכים מהכתר הנק' אלף, א"כ משם שורש ווי העמודים שהם נו"ה, וזהו ענין אות וא"ו שיש במלואו אלף, ע' זח"ג פ' אחרי דס"ו ע"ב עכ"ה), וזהו בחי' נו"ה בחכמה (הג"ה ר"ל שהם הממשיכים ומשפיעים בהמחשבה שהיא בינה ואיך יהי' המחשבה נמשך ע"י העצה דנו"ה דאבא עכ"ה) וכן במדת נו"ה שלמטה (ר"ל נו"ה דז"א) להמשיך המחשבה לידי דיבור (הג"ה איך יהי' הדיבור עם התלמיד וע"ש דלכן נו"ה נקראים שחקים שטוחנים מן לצדיקים כו' לחלקו לחלקים רבים לומר לו מעט מעט במועצות ודעת כו', ועיין מזה בזח"ג פנחס דרי"ז ע"ב גבי ההוא לחם דאזילו שחקים כו' עכ"ה) כן במעשה באדם טפת זרע בחי' מוח (הג"ה ר"ל זה נמשך ג"כ ע"י כליות הרי יש נו"ה בההשפעה לג' הבחי' מחודומ"ע, וכל זה הקדמה לבאר איך ההתחלקות מחיות הכללי לי"ב ר"ח שהם י"ב צירופי הוי' שבמחשבה ובדיבור נמשך ע"י נו"ה דאבא ונו"ה דז"א, וזהו ענין ר"ח איהו בנצח ואיהי בהוד עכ"ה).

ג) וענין צירוף האותיות הוא דרך פרטיות כשבאו לידי גילוי במחשבה אבל כשעדיין בחי' חכמה הם בדרך כללות ולא בבחי' גילוי האותיות ולא ניכר הצירוף שם והכל א' (הג"ה, עמ"ש מזה בד"ה מי מנה ובד"ה אם בחקותי בלק"ת ובד"ה ועשית ציץ בענין ופתחת עליו פתוחי חותם שהאותיות מתהווים בבינה, משא"כ בחי' חכמה הוא למעלה מבחי' אותיות ע"ש עכ"ה) וב' בחי' הנז' הם הכל מלמעלה למטה (הג"ה ב' בחי' ר"ל א' החיות כללי כמו שהוא בחכמה אשר הוא למעלה עדיין מבחי' אותיות, וע"כ הוא למעלה מבחי' ההתחלקות כי עיקר ההתחלקות לחלקים נמשך ע"י צירופי אותיות, וכמ"ש בד"ה להבין ענין מי אל כמוך כו', ובאגה"ק בד"ה ויעש דוד שם גבי ולהבין מעט מזעיר כו' הנה כל ריבוים אלו כו' ע"ש ובסי' ו' בד"ה זורע צדקות, א"כ החכמה שהוא למעלה מבחי' אותיות הוא למעלה מההתחלקות לחלקים, הב' אחר שנמשך על ידי נו"ה בצירופי אותיות המחשבה שמהם מקבלין עלמין סתימין וע"י נו"ה דז"א בצירופי אותיות הדיבור שמהם מקבלין עלמין דאתגליין כו', ועמ"ש מענין ב' בחי' אלו בת"א סד"ה ואלה שמות בנ"י, ומזה נעשה התחלקות הצירופים, ועיין בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים כו' וארא בענין עיר אלקינו כו' ע"ש, נמצא זהו ב' בחי' בההמשכה שמלמעלה למטה ונק' כלל ופרט, ואפ"ל ע"ד מ"ש במ"א בד"ה בכל קראינו אליו ולא למדותיו, שיש שמות הוי' בכל ספירה שהוא בניקוד פתח בחכמה ובניקוד סגול בחסד כו', ויש שם הוי' א' הכולל כל אור שבע"ס והוא פשוט בלי שום ניקוד כו', ועיין בפרדס סוף שער י"ט ובשער שלישי פרק א', וזהו מש"כ ענין ההמשכה דרך כלל היינו מבחי' שם הוי' הכולל עצמיות הע"ס ודרך פרט היינו לכל חודש צירוף אחד, ועיין במא"א אות כ' סמ"ז הנ"ל כלל ופרט הם זו"נ היינו שע"י נו"ה דז"א נמשך לבוא בדיבור שהוא הפרט כו', ועיין מזה בזח"ב שמות ד"ג ע"א דקול איהו כלל דיבור איהו פרט כו', וע"ש בבה"ז וע"ש בפ' וארא כה"א ברע"מ מענין כלל ופרט, ושורש הכלל