א'ק

מדריגת אשה ואל אישך תשוקתך ע' סד"ה ואשה כי תדור, וזהו ביום ההוא תקראי אישי, והנה יש בחי' אנוש לשון חלישות וע"י סמכוני באשישות תורה מימינו אש דת, ביום חתונתו זה מ"ת יבוא לבחי' איש, וענין זה האשה י"ב בקר י"ב תיקוני שכינתא גימט' זה, כי הנה בהקרבן הי' צ"ל ב' בחי' א' הקרבן בהמה ב' שגם האדם יקריב נפשו ע"ד אדם כי יקריב מכם כמ"ש מהרמ"א כאן ס"פ פנחס, ואיך יבוא לזה והרי כיון שחטא הרי הוא אנוש וחלש כשל בעוני כחי אלא ע"י סמכוני באשישות ועי"ז וחזקת והיית לאיש וזהו ואמרת אליהם היינו עסק התורה ועי"ז יומשך זה האשה אשר תקריבו.

ג) אשר תקריבו לה'. ילקוט בתלים סוף רמז תש"ס בא וראה מה כתי' בפ' קרבנות שלא נא' בהם לא אל ולא אלקים אלא להוי' שלא ליתן פ"פ לבעה"ד לחלוק, ועמ"ש ע"פ מזמור לאסף אל אלקים הוי' דיבר בתלים רסי' נ', ועמ"ש מענין הוי' שהוא בת"ת שלישי למדות בלקו"ת פ' תזריע בד"ה אם בהרת קדמה ובתו"א ס"פ נח ובלקו"ת פ' מטות בד"ה החלצו מאתכם בענין לתת נקמת הוי' במדין ובד"ה וארא אל אברהם בפי' ושמי הוי' לא נודעתי להם ובד"ה ויצוום אל בנ"י ואל פרעה, שם נת' דהשמות אל אלקים הם בבחי' הכלים דע"ס ושם הוי' הוא בחי' האור וע' בתו"א פ' בא בד"ה בעצם היום הזה, גם כי הקרבן ענין קירוב ויחוד והוא דוקא ע"י ת"ת קו האמצעי בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, ע' זח"א פ' חיי קל"ג א', ועמ"ש בד"ה בן פורת יוסף בענין אלה תולדות יעקב יוסף פי' הוספות וריבוי האור וע"ז בא ענין הקרבן, גם קרבן גימטריא ארך אפים ע"ד נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני המשכה מהכתר וזהו ע"י ת"ת דוקא, וגם כי מחו"ג יש יניקה לחיצוני' משא"כ קו האמצעי וה"ע מגיד דבריו ליעקב כו', וכן עתה תפלה במקום קרבנות ח"י ברכאן דצלותא ברוך אתה הוי' כו' ועמ"ש בלקו"ת ר"פ ויקרא ע"פ אדם כי יקריב מכם קרבן להוי'.

ועיין מזה ג"כ בילקוט ר"פ ויקרא ע"פ אדם כי יקריב מכם קרבן להוי' דקט"ו ע"ג רמז תל"ה בפ' קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלקים אלא להוי' שלא ליתן פתחון פה לאפיקורסים לרדות, והמג"א בספרו זית רענן שם כ' וז"ל כלומר שאלקים משמע הי' לשרים שלמעלה מקריבים והראב"ד פי' שאלו אמר פעם הוי' ופעם אלקים הי' משמע ח"ו ב' רשויות ב"א ומ"מ קשה למה דוקא גבי קרבנות נשמר מזה וע' סוף מנחות בגמ' שם משמע כפי' הראב"ד עכ"ל ובגמ' סוף מנחות איתא כמ"ש הילקוט בתלים ומהרש"א שם פי' משום דהקרבנות על הרוב באין לרצות ולפייס את מדה"ד על חטא האדם ולא הי' לו לכתוב בכולם ריח ניחוח לה' שהוא מדה"ר אלא שיהי' ריח ניחוח לגבי מדה"ד אל או אלקים ולא נכתב כן אלא כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק שלשון זה כתי' גבי עבודת כוכבים בעבודתה כגון לא תשתחוה לאל אחר ואלקים אחרים שלא יאמרו שהקב"ה שהוא אלהא דאלהות כדלעיל נתן לאלקים אחרים כח וממשלה בשפלים וציוה לעבדם לכך כתי' שם הוי' שאין לעבוד רק לשם המיוחד עכ"ל, ובזה א"ש דדוקא גבי קרבנות שהוא עבודה נשמר מזה, ומזה יובן ענין הכבשים דתרגומו אימרי ע"ד את הוי' האמרת