א'צו

להיות נק' נשמתא לגבי גופא דהיינו מה שאמר כמה גופין תקינת לון כו' דאתקריאו גופין כו' פי' כי גם בז"א עצמו יש בחי' אורות שהן בחי' המוחין חב"ד ובחי' הכלים שנק' גופין לגבי לבושין דבי"ע כידוע וכ"כ תמשוך החכ' מן בחי' ההעלם לגילוי עד שיהי' התפשטות מוחי' גם לכלים דז"א דהיינו להיות נשמתין לגבי גופין כו' וה"ז ממש כמו משל הלחם שגורם חיזוק המוחי' שיתפשטו גם בלב במדות להחיותם כו' ומשם לכל האברים כו' והיינו מפני ששרשה מא"א לכן היא לחמי לבחי' ז"א וכמ"ש בלק"ת בד"ה ראשי המטות הנ"ל, וזהו פי' לחמי לאשי שע"י התורה שנק' לחם משיב את הנפש הוא בחי' ההעלם שיבא לידי גילוי באורות וכלים באו"א וז"א כו', ואפ"ל שזהו פי' סמכוני באשישות ל' אשישה שהוא לחם סולת ולשון אש דהא בהא תליא שע"י עסק התורה הנק' לחמו בלחמי יומשך בחי' לאשי, וזהו פי' את קרבני את האותיות שמאל"ף עד תי"ו שבתושב"כ הם הם בחי' קרבני שמשיבים את נפשי לי ומקרבני דהיינו ע"י לחמי וכמ"ש לכו לחמו בלחמי שהקב"ה אומר לכו ואכלו לחם שאני אוכל ונק' לחמי והוא התורה מטעם הנ"ל.

קיצור. ענין לאשי ב' בחי' אש דנוק' ודדכורא האש והחמימות נמשך מן הדם שזהו"ע רתיחת הדמים (וזה"ע דודי צח ואדום ובדוד אדמוני עם יפה עינים) והדם נתהווה מהמאכלי' (ע' בד"ה וארא אל אברהם), וכן למעלה זהו"ע לחמי לאשי ולחמי היינו התורה דכמו שהאדם מקבל חיות מהמאכל לפי ששרשו למעלה ממנו כך החיות בז"א נמשך ע"י התורה הנק' משל הקדמוני ששרשה מא"א וממו"ס וכמ"ש בביאור בשעה שהקדימו בפי' וזאת התורה אדם א' דם ולכן התורה היא לחמי לאשי.

ה) ריח ניחוחי כו'. הנה שרש ענין הריח הוא בחי' המתקת הגבורות, וביאור הדבר הנה אנו רואים למטה שאע"פ שהריח אין הרוב מצוי אלא בדברים החריפי' דוקא כמו בפרי חמוץ וחריף יעלה ממנו הריח החזק כמו התפוח בהיות שהתפוח מתוק אין הריח יוצא ממנו וכאשר הוא חמוץ וחזק יעלה ממנו ריח ערב וכיוצא בזה בכל הפירות החמוצים והחריפי' יעלה מהם הריח החזק וענין הריח שלהם הוא הממתיק בחי' הגבורו' שלהם להיות כי בחי' החמיצות והחריפות הן הן מבחי' הגבורות והריח שערב לנפש הוא ענין מיתוק של החריפות כי סבת הריח מפני שאותו דבר החריפות נהפך לטוב ולפי שכאשר החריף והחמוץ נמתק לכך יעלה ריח חזק המשיב את הנפש משא"כ בדבר מתוק שאין בו היפוך דבר מכמו שהוא. והנמשל מכ"ז יובן למעלה ג"כ בהיות שע"י הקרבנות מתבררי' רפ"ח ניצוצי' שנפלו בנוגה וההעלאה שלהם הוא נעשה כדוגמת ריח למעלה כמ"ש וירח ה' את ריח הניחוח כו' והוא לפי שהבירור דרפ"ח כו' היינו שנתהפך חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' והוא בחי' גבורות הקשות שבנוגה שנמתקו ע"י הקרבן של הבהמה הגשמי' בשריפתה ע"ג המזבח באש שלמעלה ולהיות כן יעלה בחי' ריח מזה ההפך כמשל הריח של הפרי חמוץ כנ"ל. והנה ע"י הריח אנו רואים שמשיב את נפש האדם עד שגם בהיות האדם נרדם וישן יוכל הריח החזק לעוררו משינתו