א'פד<sup>6</sup>
ויובן זה למעלה כי ענין שערות הן הן צירופי אותיות המתלבשות בבי"ע להיות יש מאין דבר נפרד, והתהוות בחי' צירופי אותיות להיות עולמות הנפרדים הוא ע"י מסך מבדיל בחי' הרקיע, וגוזזין השערות הן הן המפרידים בחי' צירופי אותיות הנ"ל משרשן עד שנראה עוה"ז הגשמי ליש ודבר נפרד ממש כו', ועז"נ ורחל עקרה שאינה מולדת בחי' אה' כנ"ל שהן בחי' הבנים כו' לפי שרחל לפני גוזזיה נאלמה לכך היא בחי' עקרה שאינה יולדת ולזה תקנו בתיקון חצות תיקון רחל לעורר בחי' רחמנות כמ"ש רחל מבכה ואח"כ תיקון לאה היא אם הבנים שמחה שהוא השמחה הבאה אחר לידת האהבה כשנעשית אם הבנים שאז התענוג. הנה בחי' כבש רחמנות הוא מדתו של יעקב שהי' רועה צאן לבן וגם מרע"ה הי' רועה צאן יתרו. אך איתא בזוה"ק משה מלגיו ויעקב מלבר הענין כי הנה התעוררות רח"ר זו הוא מצד הדעת שהוא השגה בגדולת א"ס ב"ה כשמו כן הוא אין לו סוף כו' אין ערוך אליו כו' אשר לזאת כשישים אל לבו ששם היתה נשמתו כלולה במאצילה ב"ה טרם ירידתה וירדה פתאום מטה מטה יעורר רח"ר בלבו מאד מאד על גודל עוצם הירידה משא"כ כשאין דעת כל דרך [איש] ישר בעיניו כמארז"ל כו'. והנה המשכת הדעת בנש"י הוא ע"י משה רע"מ כי משה הוא שושבינא דמלכא. ועי"ז נמשך להיות בחי' יעקב בחי' הרחמנות וזהו משה מלגאוו ויעקב מלבר, וזהו ענין שנאמר זה האשה אשר תקריבו לה' לשון רבים כי הקרבת הכבש הוא בחי' הרחמנות הוא מצוה לכל ישראל רק שנקרב ע"י כהן אהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא משא"כ לעשות הכבש שהוא התעוררות להתהוות בחי' רחמנות לעשות בנפשו כתיב תעשה לשון יחיד וקאי על משה רבינו עצמו שהוא הי' העושה וממשיך את הדעת בנש"י לעשות ולעורר את הרחמנות בכדי שיבא לאהבת ה' בכל לבבך בכלות הנפש ממש וזהו עולה בבחי' ריח ואח"כ ניחוח לשון נחות דרגא שיהי' המשכות אוא"ס ב"ה בצירופי אותיות התו' רופא חולים מברך השנים כו' שהם בחי' שערות הצמר הנמשכות מן העור לבלתי היות דבר נפרד, וע"ז [אמר] סנדל קושר כתרים מצירופי אותיות התפילה שנעשה בחי' תענוג וכתר ממש וד"ל.
והנה כתיב כי לא על הלחם לבדו יחי' כו', ובזוהר פי' הובא בר"ח שער התשובה מוצא פי הוי' הוא השופר ופי' כי לחם היינו הקרבנות שנק' לחמי לאישי כו' ועליהם יחי' האדם העליון שע"י הקרבנות נעשה והחיות נושאות את הכסא ועל הכסא כמראה אדם כו' וממשיכים אור מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע שהוא בחי' אדם, והנה לחם פעולתו להחיות האדם כאשר הוא וכך הוא המשכות החיות בכל יום תמיד ע"י התמיד, אבל הנה בר"ה נמשך אור חדש כי הגם שבכל יום הוא ית' מחדש מע"ב מ"מ גילוי כללות החיות לכל השנה נמשך בר"ה מחדש ואח"כ בכ"י נמשך מהעלם אל הגילוי מחדש כמו המשכות החיות מן הראש לכל האברים כו' והמשכה זו הוא ע"י שופר שנק' מוצא פי
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.