א'פד⁵

הסתר פניו על אור ה' וקדושתו ובזה ימלא נפשו כי ירעב וישלים חפצו ורצונו בקיום המצות ות"ת כנגד כולם כי הם אשר אנכי מצוך ממש, והיינו היום דווקא בחי' היום לעשותם כי בבחי' היום לעשותן נמשך מאור א"ס ב"ה למעלה מגדר השתלשלות, כי העשי' הוא לעילא פי' הענין כי הנה דרך השתלשלות עו"ע בלבד לא הי' נשתלשל עד עוה"ז הגשמי' כי התהוות גשמי' העולם וחומריותו לא נתהווה מרוחניות ואין הרוחניות פועל הגשמי אלא כמארז"ל אין לך עשב שאין לו מזל המכה ואומר לו גדל שהגידול של צמח האדמה מכח הצומח שבארץ הוא ע"י המזל אבל התהוות צמח האדמה ועשב הגשמי ממש אינו ע"י המזל כלל רק הוא כח אלקי אוא"ס ב"ה ממש הסוכ"ע שלפניו רוחניות וגשמיו' שווים כשם שהוא פעל ועשה רוחניות מאין ליש כך פעל ועשה את הגשמיות מאין ליש וכן בעשרה מאמרות כתיב והי' למאורות ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים וכן יהי רקיע ויעש אלקים את הרקיע תוצא הארץ נפש חי' ויעש אלקים את חית הארץ שעל הרוחניות נאמר יהי ועל הגשמי' נאמר ויעש שהיתה עשי' בפ"ע לגשמי' שבמאמר שנבראו הרוחניות לא נתהווה הגשמי', לזאת ישמח לבב איש אף גילת ורנן בעשותו א' ממצות ה' המלובשות בגשמי' דווקא שהוא אור א"ס ב"ה הסוכ"ע ממש ובודאי הוא לרוות צמאונו ותשוקתו שבואהבת.

אך זאת עוד אחת היא הדרך המביאה להיות גילוי נפש האלקית המשכלת ומתבוננת בגדולת א"ס ב"ה שהוא פועל ישועות בקרב איש ולב עמוק לואהבת את ה' בכל לבבך ממש שיהי' גם כח המתאווה שבנה"ב מתהפך וישוב ג"כ לאהבת ה' הוא בחי' רחמנות לעורר רח"ר על ניצוץ אלקי שבנפשו שירד מאיגרא כו' להתלבש בגוף ונה"ב לזון ולפרנס בצרכי הגוף באכילה ושתי' כו', ועד"ז תיקנו בפסוד"ז לומר והוא רחום ב"פ וגם בברכת יוצר אומרים ברחמיך הרבים רחם עלינו פי' ברחמיך לפי שכל דרך איש ישר בעיניו ודומה לו שכן הוא המדה הנכונה וגם הוא חובתו להשתמש בצרכי הגוף איש לפי ערכו במדה שאדם מודד כך צריך לו ולא סגי בלאה"כ, אכן הוא רוח אנוש בשגם הוא בשר, אבל לגבי הקב"ה הנה ירידה גדולה הוא למאוד לאין סוף ותכלית ורחמי ה' מרובים מאד על הירידה הגדולה הזאת לזאת אנו מבקשים רחמי שמים המרובים ואומר הגם לפי שכלנו הדל אין אנו מרגישים הרחמנות מ"מ ברחמיך הרבים רחם עלינו, וגדול כח הרחמנות זו לעורר את האהבה שבלב בנפה"ב ע"י בינה ודעת דנה"א המשכלת בגדולת א"ס ב"ה וכמאמר אבינו אב הרחמן רחם עלינו ותן בלבנו כו', וזהו ענין הקרבן התמיד שבא מן הכבשים כי הכבשים יש בהם בחי' רחמנות וקולן קול רחמים, והרחמנות הוא כמ"ש כרחל לפני גוזזיה וענין גוזזיה הוא כי הנה הכבש יש לו צמר בעורו והעור הוא המפסיק בין הבשר והצמר כי מן הבשר עצמו א"א לצמוח שערות הצמר רק ע"י הפסק העור.