א'פב³

נייחא לה, וזהו ענין שאמרתי ונעשה רצוני פי' שרצון העליון שהוא כתר כשנשתלשל ונמשך שפעו בצדיק יסוד עולם זהו שנמשך הרצון בבחי' עשייה, כי היסוד נק' עץ עושה פרי בזהר ויחי דרל"ח, ובזהר וירא דקט"ו ע"א ע"פ ויעש ד' לשרה עשייה במזלא תליא, דהיינו מההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן שהוא יסוד שנק' מזלא, ובאמת מזלא הוא כתר כענין בני חיי ומזוני שהם חב"ד במזלא תליא שהיא הכתר אלא דר"ל שהיסוד שהוא השופע אור חדש במ' והיינו ענין עץ עושה פרי והמ' מקבלת ממנו נקראת עץ פרי ולא עץ עושה פרי, כי עושה פירושו שעושה דבר חדש וזה אין בכח המ' כי אין כל חדש תחת השמש, אבל היסוד הנק' שמשא ממשיך שפע חדש והיינו עושה פרי שהם הנשמות, והיינו ע"י שממשיך מהכתר שהוא המחבר אור א"ס ב"ה באצילות וממנו כל ההתחדשות. עכ"פ פי' ונעשה רצוני זהו מה שנמשך מרצון העליון כתר להאיר בא"פ ביסוד, וזהו ומשביע לכל חי רצון, חי הוא יסוד, ובמא"א אות ריש סעיף ל"ט רצון נק' היסוד המרצה לנוק', ולכן בחי' זו שאמרתי ונעשה רצוני נאמר גבי קרבנות דוקא מטעם הנ"ל, שזהו עיקר ענין הקרבן, וזהו ענין שנק' צדיק ריח ניחוחי, וכן בנח וירח ה' את ריח הניחוח, וזהו יריחו עיר התמרים ויריחו ענין ריח ותמרים צדיק ע"ש צדיק כתמר יפרח, הרי צדיק נק' ריח, וזהו יעשה שלום לי שלום יעשה לי היינו צדיק עליון וצדיק תחתון נק' יעשה ע' מזה בהרמ"ז במדבר קי"ח, והיינו כנ"ל בפי' שנעשה רצוני כאשר נמשך הרצון עליון ביסוד נק' נעשה, ויעש ד' לשרה, וגם רצון אותיות צנור כו' וע' במד"ר ר"פ קדושים בענין מי יתן מציון ישועות יעקב שכל ההמשכות נמשכו מציון שהוא יסוד, וישועה ע"ד וישע ד' אל הבל והוה רעוא כו' הרי המשכת רצה"ע הנ"ל זהו ע"י ציון, וזהו שהקרבן נק' ריח ניחוחי והרי נק' לחמי שהוא א"פ וא"כ איך נק' ג"כ ריח, ולפי הנ"ל דפי' ריח ניחוחי הוא צדיק אתי שפיר ולכן תחלה צ"ל לחמי לאשי שיומשך בחי' אש יו"ד והיינו בחי' איש, ובעצמות אוא"ס נאמר כי אל אנכי ולא איש, אלא איש נק' כשנמשך באצי' להאיר לכנס"י, וזהו נמשך ע"י לחמי לאשי וכמ"ש מזה בלק"ת פנחס שם, ואזי אח"כ נמשך ריח ניחוחי שאמרתי ונעשה רצוני יעשה שלום לי שלום יעשה לי, והיינו ענין להקריב לי, ע"ד דודי לי, וכדי להקריב בחי' זו להיות דודי לי זהו ענין להקריב והיינו ע"י יעשה שלום לי שלום יעשה לי, ורז"ל אמרו זה על העוסק בתורה והיינו ג"כ ענין את קרבני את היינו אותיות התורה מאלף עד תי"ו כו'.

והנה במד"ר בשה"ש ע"פ לריח שמניך טובים אמרו כל המצות שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, ור"ל ריחות היו כמו ריח בעלמא שאינו עצם הדבר אבל אנו ממשיכים העצמיות, וזהו שמן תורק שמך, ועמ"ש מזה ג"כ בלק"ת בשה"ש סד"ה לריח שמניך. ועפ"ז יש לפרש ענין ריח ניחוחי דא צדיק ר"ל מהבחי' כתר שאין נמשך ממנו כ"א הארה בעלמא כמו ריח לבד הנה ע"י צדיק נמשך בבחי'