א'עח

כו', אעכצ"ל דלא באכילה ושתייה גשמיות קאמר אלא ר"ל ענין הבירורים שמתברר על ידי הקרבן שהם בחי' לחמי ומוסיפין כח למעלה, וכ"ה באמת, אך ע"ז אמר אין לפני אכילה ושתייה, כ"א זה שייך רק בבחי' ההארה משמו ית' הנקרא ממכ"ע, והיינו מ"ש הזהר באתרי' לאו אורחי' למיכל, ומשה קבל התורה ששרשה ג"כ מבחי' סוכ"ע ע"כ לחם לא אכל ואפילו מן שהוא לחם אבירים לא אכל כו'. והנה במ"א נתבאר שהבהמה לפי ששרשה מעולם התהו ע"כ ממשיך חיות בעולם התיקון וע' בלק"ת פ' שלח בד"ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית פרק ב בענין והם הביאו את קרבנם לפני ה', עכ"ז זהו רק בבחי' ממכ"ע משא"כ בבחי' סוכ"ע ע"ז אמרו באתריה לאו אורחי' למיכל, ואפשר בבחי' זו נאמר החפץ לד' בעולות וזבחים כשמוע בקול ד' הלא שמוע מזבח טוב, וזהו כי לא צויתי את אבותיכם כו' על דברי עולה וזבח כו'.

ונחזור לענינינו. דא"כ התפילה שבמקום קרבנות ואסור לאכול קודם התפילה לפי שהיא באתר דלית ביה אכילה ושתייה לכאורה היא גבוה מהקרבנות שהרי הקרבן נק' לחמי והיינו כיון שבאתי לגני כו' אכלתי יערי כו' וזה קשה. ויש לתרץ דדהע"ה אמר תיכון תפילתי קטורת לפניך, ואיתא בהגמי"י רפ"ג מהל' תפלה דאיתא בירושלמי לא הוקשו תפילת מנחה לתמיד של בין הערבים אלא לקטורת, והנה קטורת הוא בחי' ריח והי' על מזבח הפנימי משא"כ הקרבנות שנק' לחמי הם על מזבח החיצון וכמ"ש מזה בד"ה ושאבתם מים בששון דרוה"ר שמזבח החיצון זהו חיצוניות הלב ועליו מקריבין הקרבן כו' אבל קטורת שבמזבח הפנימי זהו פנימיות הלב, וריח הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף וכמ"ש מזה לעיל ע"פ וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד', וזהו דאיתא בזח"ג נשא דק"ל ע"ב תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעא לצלאה צלותא אמר לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן והיינו דכתיב ותהלתי אחטם לך, ואפשר לכן ארז"ל פ"ג דברכות דף כ"ד ע"ב המתעטש בתפלתו סימן יפה לו כו' ע"ש והטעם י"ל משום שזה מורה על בחי' ותהלתי אחטם לך, ועמ"ש מענין חוטמא בסידור בהביאור ע"פ באתי לגני בענין אריתי מורי עם בשמי ומ"ש בת"א בד"ה ראה ריח בני בענין ריח בוגדיו ועמ"ש בענין התפילה שהיא בבחי' מקיף בת"א סד"ה השמים כסאי גם איזו בית בחי' ובכל מאדך ובד"ה יהודה אתה ובד"ה שימני כחותם, וא"כ לפי"ז התפילה היא מגעת ממש בבחי' באתרי' לאו אורחא למיכל דהיינו רק בחי' ריח וקטורת. ועד"ז יש לפרש מ"ש בר"ח בסופו באור עולם פרק שני בענין התפילה שארז"ל גדולה תפילה יותר מן הקרבנות שנאמר למה לי רוב זבחיכם וכתיב גם כי תרבו תפלה ר"ל אעפ"י שהיא חשובה יותר מן הקרבנות עכ"ל, וכ"ה בגמרא פ"ה דברכות דל"ב ע"ב וא"ר אלעזר גדולה תפילה יותר מן הקרבנות שנאמר למה לי רוב זבחיכם, ובפרשכם כפיכם וע"ש בפרש"י וע' מהרש"א שם כ' כמ"ש בר"ח. ואין זה תימא שיהי' בתפלה בחי' גבוה יותר שזהו ע"ד ערבים עלי ד"ס יותר מיינה של תורה, ובאמת י"ל הכל לפי התפלה, וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות בענין חסידים הראשונים שהיו שוהים בתפלתם ט' שעות ביום וזהו אחת היא יונתי שלמעלה מששים