א'עו

בזהר ויקהל דף ר"ז ע"ב ובמק"מ שם שהם כנגד המוחין ולבושיהם לפי"ז א"ש שכמ"כ שייך לג' ברכות ראשונות דשמו"ע שתיתי ייני שהם ג"כ המשכת המוחין. ואם נפרש דהאי יין מעטר למלכא המשכת הכתר לז"א שנמשך ע"י הבינה וזהו בעטרה שעטרה לו אמו וזהו ע"ד המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו בעירובין פרק הדר דס"ה ע"א וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה דרוש השני ובהביאור א"כ זהו שייך לשמו"ע כי מהתפילות נעשה עטרה כמשארז"ל מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל, עם חלבי אלין אינון שלשה ברכות אחרונות נ"ב טפת היסוד הנכנסים בנה"י נק' חלב וע' מזה בלק"ת בד"ה באתי לגני, עכ"פ מדמפרש שהק"ש ושמו"ע נק' אכילה ושתייה והרי אמר דצלותא היא באתר דלית ביה אכילה ושתייה א"כ ע"כ צריך לחלק בין אכילה דבחי' שולחן ובין אכילת מזבח וכנ"ל.

ה) אך עדיין אינו מובן דהא בזהר תרומה קנ"ג ע"ב מבואר דצלותא היא באתר דלית ביה אכילה ושתייה דהיינו בבחי' עלמא דאתי יעו"ש, ובזהר פ' פנחס דרמ"א ע"ב משמע בהדיא דעלמא דאתי זהו למעלה גם מאכילה ושתייה דאכילת מזבח דקרבנות, וז"ל שאלתא שאילו עלמא דאתי לית בי' אכילה ושתי', והא כתיב באתי לגני אחותי כלה וגו' אכלתי יערי עם דבשי, מאן דלית ביה אכילה ושתייה איהו אמר אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי, ובמק"מ שם בשם מורינו הקשה על קושיא זו וז"ל קשה שפסוק זה אכלתי יערי מדבר על ז"א, והרי דוקא עלמא דאתי שהוא בינה לית בה אכילה ושתייה, ומאי מקשה על ז"א שאמר אכלתי יערי וכו', ותירץ כי ז"א עיקר משכנו ועיקר מושבו הוא בהיכל הבינה, וכמ"ש ע"פ ע"כ יעזוב איש שהוא ז"א את אביו ואת אמו שהם או"א ודבק כו' בזהר ר"פ ויצא, וע' בסידור שער החתונה בד"ה שמח תשמח, ומאחר שעיקר מושבו של ז"א הוא באימא עילאה והוא אתר דלית ביה אכילה ושתיה שפיר מקשה איך אומר אכלתי יערי כו'.

מענין קרבנות בלק"ת פ' פנחס ב' דרושים, ובת"א פ' וישב בד"ה בכ"ה בכסליו, ובד"ה וארא אל אברהם, ובפ' בשלח בד"ה אז ישיר משה ובנ"י, וקצת בד"ה ענין חנוכה בפ' מקץ ובלק"ת ד"ה כי תצא, דרוש הראשון, וד"ה והקרבתם עולה אשה, ובשה"ש בד"ה לבבתיני, וד"ה אני ישנה ולבי ער וקצת בד"ה לסוסתי ברכבי, דרוש השני פ"ג, ועוד בלק"ת פ' שלח בדרוש פ' נסכים, בבה"ז פ' ויצא ע"פ קומה למנוחתיך, בד"ה אני דפ' ציצית דרוש הראשון בענין והם הביאו את קרבנם לפני ה'. ועיין בסידור בד"ה להבין שרשי יוהכ"פ הטעם שיוהכ"פ אסור באכילה ושתייה לפי שאז מקבלת המל' לא ע"י ז"א כ"א מהבינה שהיא עוה"ב שאין בו אכילה ושתייה כי כל ענינים הגשמיים כאכילה ושתייה כו' כולם נמשכים בשרשם ומקור חוצבם רק מהמדות דז"א והם נעשים נר"ן לבי"ע ומקבלת מהם ג"כ ק"נ, משא"כ בהבינה והוא למעלה אפילו מבחי' הבירור דק"נ שע"י האכילה ושתייה כו' שזהו עדיין רק חיצוניות העונג כו'. ושם בד"ה להבין ענין איסור אכילה ביוהכ"פ פי' עוד כי הבירור שע"י מאכלים עיקרו מה שנפל בשבה"כ זהו זמ"ל דמיתו שהם ז"ת וגם מחיצוניות או"א שלכן