בס"ד. אחרון של פסח, בסעודה, ה'תשכ"ז*

449

הפך

ים ⁹⁹⁷ ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, והפי' בזה הוא ⁹⁹⁸ , הפך ים ליבשה לשון עבר מדבר בקריעת ים סוף, בנהר יעברו ברגל לשון עתיד קאי על לעתיד לבוא, שאז יהי' והניף ידו ⁹⁹⁹ על הנהר בעים רוחו, לאחרי אשר והחרים ה' את לשון ים מצרים, ושם נשמחה לע"ל בו, בו בעצמותו. ומזה שמקשר הפך ים ובנהר יעברו, אף שזמן רב ביותר ביניהם, מובן שהפך ים ליבשה הוא הנתינת כח שיהי' אח"כ בנהר יעברו ברגל, וכמ"ש כימי צאתך ¹⁰⁰⁰ מארץ מצרים אראנו נפלאות, שאין זה דוגמא בעלמא אלא שתלוי זה בזה, שהיציאה ממצרים מביאה להגאולה העתידה, ולכן נלמדים כמה פרטים של גאולה העתידה מגאולת מצרים. והנה עוד פי' בזה ¹⁰⁰¹ אשר כל הכתוב מדבר בקרי"ס דכל ג' הענינים היו בקרי"ס. ועפ"ז מובן בפשיטות שישנם שייכות זל"ז, ומ"ש בנהר יעברו ברגל ושם נשמחה – לשון עתיד – מורה על התמידות ¹⁰⁰² , דבכל עלי' לרגל הי' העברה בנהר, וגם כפשוטו הרי נהר הידוע וסתם נהר (בתנ"ך) ¹⁰⁰³ הרי זה נהר פרת ¹⁰⁰⁴ , הנה הכח ע"ז וההתחלה הי' בקרי"ס. וכן שם נשמחה בו, דזהו מה שבקרי"ס הייתה שירת הים וכאו"א מראה באצבעו ואומר זה א-לי ואנוהו, נשמחה ובו בעצמותו, הנה כמו"כ הוא

450

בכל שמחה של מצוה ושמחת רגלים ועלי' לרגל דאז יראה כל כו' שבא לראות את פני ה' בפרט ¹⁰⁰⁵ .

והנה

בקרי"ס כתיב ¹⁰⁰⁶ לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו והעביר ישראל בתוכו כל"ח, דמאמרו ב' פעמים כל"ח מוכח שכל ענין משני אלה הוא חסד בפ"ע. וכמ"ש בהגדה כמה מעלות טובות למקום עלינו כו' קרע לנו את הים (ועוד מעלה) והעבירנו בתוכו בחרבה, ולכאורה אינו מובן דהלא כל ענין קרי"ס הוא בשביל שיהי' והעביר ישראל בתוכו.

ויובן

זה בהקדם מאמר הידוע: בוקע כו' להבין ענין קרי"ס .. (כנ"ל בפנים הקונטרס ¹⁰⁰⁷ * ע' ג' – עד גמירא).

והנה

כמו וע"י שהי' כ"ז בקרי"ס (וכפי' הב') הנה כימי צאתך מארמ"צ אראנו נפלאות בגאולה דלעתיד לבוא ¹⁰⁰⁸ שיהי' (כהפטורת היום) והחרים ¹⁰⁰⁹ ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר גו' והדריך בנעלים ¹⁰¹⁰ והייתה מסלה גו' כאשר הייתה לישראל ביום עלותו מארמ"צ, ושם נשמחה בו במהותו ועצמותו ממש, בביאת משיח צדקנו בב"א.

______  ______