בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשכ"ו

106

(הנחה בלתי מוגה)

הללו

את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' לעולם גו' ²²³ . וצריך להבין, מהי השייכות דגבר עלינו חסדו להללו את הוי' כל גוים ²²⁴ , הן להפירוש שכי גבר עלינו חסדו הוא נתינת טעם שבגלל זה יהללו וישבחו את הוי' כל גוים, והן להפירוש בקצה ההפכי, הללו את הוי' כל גוים ועי"ז יהי' גבר עלינו חסדו ²²⁵ .

ב) ונקודת

הביאור בזה ²²⁶ , שהענין דהללו את הוי' כל גוים הוא בחג הסוכות, שבו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות ²²⁷ , ומצד זה מהללים ומשבחים לה' כל הגוים והאומים. והטעם לזה הוא לפי שגבר עלינו חסדו בהימים שלפני חג הסוכות, היינו ביוהכ"פ, שבו נתרצה הקב"ה לישראל באמרו סלחתי כדברך ²²⁸ , ודוקא לאחרי כן יכולים בנ"י להתעסק בבירור הגוים והאומים ע"י הקרבת הע' פרים שכנגד הע' אומות, עד שהם מהללים ומשבחים את הוי'. ועוד פירוש בזה, לאידך גיסא, שלאחרי שהללו את ה' כל גוים מצד הקרבת הע' פרים בחג הסוכות, הנה עי"ז נעשה בשמע"צ (ושמח"ת) הענין דגבר עלינו חסדו, דהיינו התגברות החסד לבנ"י דוקא, שזהו שמקריבים בשמע"צ פר אחד איל אחד ²²⁹ , כנגד אומה יחידה ²³⁰ , באופן דישראל ומלכא בלחודוהי ²³¹ . וגם ענין זה נמשך אח"כ גם בעולם, שזהו אומרו ואמת הוי' לעולם, שהעולם כולו נעשה חדור (דורכגענומען) בהענין דאמת הוי', שאין עוד מלבדו ²³² .

107

ג) וביאור

הענין, דהנה, במשך שבעת ימי חג הסוכות נעשה בירור הע' אומות ע"י הקרבת הע' פרים, והיינו, לפי שכללות ענין הקרבן הוא שמקריבים ע"ג המזבח את החלב והדם, ודוגמתו בעבודת האדם ²³³ , שהחלב הו"ע התענוג, והדם הו"ע החיות, וענין ההקרבה הוא להוציא את התענוג והחיות שבאדם ולהעלותו לקדושה, ע"ד מ"ש ²³⁴ כל חלב להוי', שזהו"ע ההקרבה ע"ג המזבח להיות ריח ניחוח להוי' ²³⁵ . וכיון שעיקר וכללות העולם מתחיל ממין המדבר, נמצא, שע"י הקרבת הע' פרים שהם כנגד הע' אומות נעשה בירור כללות העולם שנעשה דירה לו ית' ²³⁶ .

אמנם

כדי שבנ"י יהיו יכולים לפעול בירור הע' אומות וכללות העולם, צריכים הם בעצמם להיות מבוררים בתכלית, וזהו שהקרבת הע' פרים בחג הסוכות היא לאחרי עבודת התשובה דיוהכ"פ (שבאה לאחרי כללות העבודה דעשי"ת, ולפנ"ז גם העבודה דחודש אלול), שאז נעשה הענין דסלחתי כדברך, וישראל נעשים טהורים ונקיים מכל סיג ופסולת, ודוקא אז יכולים הם לפעול הבירור בהע' אומות וכללות העולם להעלותם עד לתכלית העילוי. וזהו ג"כ שסדר הקרבת הע' פרים הוא באופן שביום הראשון מקריבים י"ג פרים ²³⁷ , כי, מספר י"ג מורה על י"ג מדות הרחמים שאינן חוזרות ריקם ²³⁸ , שהם בבחי' רב חסד, שזהו חסד שלמעלה ממדידה והגבלה, היינו, שההמשכה מלמעלה אינה לפי ערך עבודת האדם. והענין בזה, שהתכלית היא שעבודת האדם תהי' לא רק בכל לבבך ובכל נפשך, אלא גם בכל מאדך ²³⁹ , שמאד הו"ע שלמעלה ממדידה והגבלה ²⁴⁰ . וזהו ג"כ שלאחרי שהעבודה היא באופן שבאתעדל"ת אתעדל"ע, כמים הפנים גו' ²⁴¹ , אזי פועלים שיומשך מלמעלה שלא לפי ערך עבודת האדם, למעלה ממדידה והגבלה. וזהו ענין י"ג מדה"ר שלמעלה ממדידה והגבלה, שלכן נמשך מהם הכח לענין התשובה, כמ"ש ²⁴² ויעבור הוי' על פניו ויקרא הוי' הוי', אחת קודם שיחטא ואחת אחר שיחטא16, היינו, שמבלי הבט על כל הענינים שהיו במשך כל השנה, יעשה תשובה ויתכפר לו, כמארז"ל ²⁴³ שאלו לתורה הנפש החוטאת וכו',

108

ורק הקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר לו, היינו, שענין התשובה הוא מצד בחי' הקב"ה שלמעלה מהתורה, בחי' החכמה דקדושה, ועד שע"י התשובה נעשה מרוצה וחביב כקודם החטא, ויתירה מזה, שזדונות נעשו לו כזכיות ²⁴⁴ , שלכן אמרו חז"ל ²⁴⁵ מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו. ולאח"ז יכול להיות בירור העולם ע"י הקרבת הע' פרים בחג הסוכות, החל מיום הראשון שבו מקריבים י"ג פרים כו'.

וזהו

הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו, שמצד זה שגבר עלינו חסדו, שהו"ע גילוי בחי' רב חסד די"ג מדה"ר שלמעלה ממדידה והגבלה, שעי"ז נעשית הטהרה דבנ"י ביוהכ"פ, אזי נעשה בכחם של בנ"י לפעול את בירור הע' אומות, היינו, לברר את ניצוצות הקדושה שיש בהם, דכיון שכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו ²⁴⁶ , הרי מובן שיש בהם ניצוץ קדושה כו', וכאשר מתבררים הניצוצות שנמצאים בהע' אומות, אזי פועלים הניצוצות המבוררים בהע' אומות שנעשה אצלם הענין דהללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים. ובפרטיות יותר יש ב' אופני בירורים, שזהו החילוק בין כל גוים שבהם נאמר הללו את הוי' לכל האומים שבהם נאמר שבחוהו. והענין בזה, שיש בירור באופן שהטוב מתברר מן הרע ועולה למעלה, ואילו הרע הגמור שלא יוכל להתברר כלה ונאבד, וז"ש ²⁴⁷ לולי הוי' שהי' לנו בקום עלינו אדם, אדם בליעל דשליט באדם דקדושה, כמ"ש ²⁴⁸ עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, היינו, שהכוונה בזה היא כדי לברר ממנו הטוב לגמרי ולא ישאר בו רק חלק הרע, וממילא יאבד כו'. אך יש בירור באופן שגם בחי' הרע עולה למעלה, אלא שאינו עולה להיות בבחי' פנימיות הקדושה, אלא בבחי' חיצוניות ואחוריים דקדושה בלבד, ע"ד מ"ש ²⁴⁹ ועמדו זרים ורעו צאנכם, שהם בבחי' טפל לישראל. וכנגד ב' אופני בירור הנ"ל נאמרו בכתוב ב' הענינים דהללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים. הללו את הוי' כל גוים, הללו מלשון בהלו ²⁵⁰ נרו ²⁵¹ , שהו"ע האור והגילוי [וכמו שהוא בענין ההלל כפשוטו, שאמירתו היא על נס הגלוי דוקא ²⁵² ], מורה על בירור ועליית הטוב בלבד, ומ"ש

109

שבחוהו כל האומים קאי על בחי' הרע שנברר ונעשה בבחי' חיצוניות ואחוריים, שעז"נ שבחוהו, ע"ד מ"ש ²⁵³ וחכם באחור ישבחנה, שהו"ע תיקון חיצוני בלבד.

ד) ונוסף

לזה ישנו עוד פירוש, לאידך גיסא, שלאחרי שהללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים, שהו"ע בירור ועליית ניצוצות הקדושה שבעולם ע"י הקרבת הע' פרים בחג הסוכות, הנה עי"ז גבר עלינו חסדו בשמע"צ ושמח"ת, שהו"ע תגבורת השמחה והתענוג עליון בתגבורת אור ושפע גדול מאד שנמשך לישראל דוקא, שזהו"ע כי גבר עלינו חסדו, עלינו דייקא.

ויובן

בהקדם כללות הענין דשמחה של מצוה, כמארז"ל ²⁵⁴ אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה, וכן לדבר הלכה וכו', וכמ"ש הרמב"ם ²⁵⁵ שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצוה כו' עבודה גדולה היא כו' שנאמר ²⁵⁶ עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב. ועאכו"כ במצות התשובה שעל ידה מתקנים מה שפגמו בקיום התומ"צ, שמזה מוכח שהתשובה היא למעלה מתומ"צ, שלכן בכחה לתקן את החסרון והפגם בתומ"צ, והיינו, דעם היות שענין התשובה גופא יודעים מהתורה דוקא (ככל הענינים שבאים ע"י התורה, כמארז"ל ²⁵⁷ אסתכל באורייתא וברא עלמא), מ"מ, הרי אמרו חז"ל שאלו לתורה הנפש החוטאת במה תתכפר, ואמרה יביא קרבן כו', ורק כאשר שאלו להקב"ה, למעלה מהתורה, אמר יעשה תשובה ויתכפר לו (כנ"ל ס"ג). וזהו גם מה שאמרו חז"ל ²⁵⁸ שהקב"ה חתר חתירה תחת כסא הכבוד כדי לקבלו בתשובה, שזהו ענין שאינו שייך לב"ד של מעלה וכו', אלא להקב"ה בעצמו, שרק הוא האומר שיעשה תשובה ויתכפר לו. ועכצ"ל שענין התשובה שנאמר בתורה הוא באופן שהתורה מספרת שיש לו עוד דרך שלמעלה מהתורה ²⁵⁹ . ומזה מובן גודל השמחה שצ"ל בעבודת התשובה בכלל, ובפרט בתשובה מאהבה שלמעלה מתשובה מיראה, שעל ידה זדונות נעשו לו כזכיות22, במכ"ש וק"ו מהשמחה שישמח אדם בעשיית המצוה שעבודה גדולה היא,

110

ועאכו"כ במצות התשובה ששקולה כנגד כל המצוות ²⁶⁰ , ולמעלה מכל המצוות, שלכן בכחה לתקן את כל הפגמים כו', הרי בודאי שצ"ל שמחה גדולה ועצומה שלא בערך להשמחה שבקיום כל שאר המצוות.

ובזה

יובן ענין השמחה דחג הסוכות שנקרא זמן שמחתנו, והיינו, שנוסף על השמחה שבכל המועדים שנקראים מועדים לשמחה ²⁶¹ , הרי חג הפסח הוא זמן חרותנו, חג השבועות הוא זמן מתן תורתנו, ודוקא חג הסוכות הוא זמן שמחתנו, וטעם הדבר, לפי שחג הסוכות בא לאחרי שלימות התשובה דיוהכ"פ באופן שזדונות נעשו לו כזכיות, ואז נעשה גם בירור ניצוצות הקדושה שבכללות העולם, שזהו"ע הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים, ומצד זה השמחה היא גדולה ביותר ²⁶² , כמשל בן מלך שהי' בשבי' כו' ויצא לחפשי אל בית אביו המלך ²⁶³ , שאז השמחה היא גדולה ביותר, שלא בערך לגבי השמחה במעמד ומצב שבן המלך לא יצא מעולם מבית אביו המלך.

אמנם

השמחה דחג הסוכות היא באופן שכאשר עובר יום ועוד יום, אזי באה השמחה בהתיישבות כו', וע"ד שמצינו גבי שבעת ימי המשתה דשמחת חתן וכלה, שכדי שיוכלו לברך שבע ברכות, משמח חתן כו', יש צורך בפנים חדשות דוקא ²⁶⁴ , כי לולי זאת באה השמחה בהתיישבות. אך השמחה דשמע"צ ושמח"ת היא שמחה חדשה לגמרי, ועלי' נאמר כי גבר עלינו חסדו, שהו"ע התגברות השמחה והתענוג בתגבורת אור ושפע גדול לישראל דוקא.

ה) וביאור

מעלת שמע"צ ושמח"ת שעז"נ כי גבר עלינו חסדו, יובן מכללות החילוק שבין שבעת ימי הסוכות לשמע"צ, שבשבעת ימי הסוכות מקריבים הע' פרים כנגד הע' אומות, משא"כ בשמע"צ מקריבים פר אחד איל אחד כנגד אומה יחידה, וכדאיתא במדרש ²⁶⁵ משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה בז' ימי המשתה, כיון שעברו ז' ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה כו'. והיינו, שלאחרי עבודתם של בנ"י בבירור העולם ע"י הקרבת הע' פרים, אזי חוזרים בנ"י

111

ומתאחדים עם הקב"ה באופן דישראל ומלכא בלחודוהי, ולכן מקריבים אז פר אחד, כנגד אומה יחידה, היינו, כפי שבנ"י הם למעלה מהעולם, בהיותם מאוחדים עם הקב"ה.

אמנם

גם בשמע"צ שבו נמצאים ישראל ומלכא בלחודוהי, נעשית פעולה בעולם, להיות נמשך ואמת הוי' לעולם. ויובן מהמשל למלך שמזמין לסעודה רק את אוהבו, שענין זה פועל בודאי גם בכל אנשי המדינה, אלא שהפעולה היא שיהי' ניכר אצלם שאין שום מציאות כלל מלבד המלך ואוהבו, אני ואתה. והיינו, שבשמע"צ נעשה גם בירור העולם באופן נעלה יותר, שהעולם מתבטל ממציאותו, עס ווערט אויס מציאות וועלט, שכל מציאות העולם היא המציאות של הקב"ה, תורה ומצוותי', שזהו"ע ואמת הוי' לעולם. והענין בזה, שבירור העולם שנעשה בחג הסוכות הוא באופן שישנו מציאות העולם, אלא שנתברר להיות טפל ובטל לקדושה. וכמו בהמשל דמלך שעשה סעודה וזימן כל בני אדם שבמדינה, שישנה המציאות דכל בני אדם שבמדינה, אלא שהם מסובים לסעודה יחד עם המלך, וכיון שבאור פני מלך חיים ²⁶⁶ , נקראים גם הם בשם חיים, ולכן גם הם מהללים ומשבחים להוי' (הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים), אבל עדיין נשארת המציאות שלהם. והיינו, לא מבעי אופן הבירור דשבחוהו כל האומים, דקאי על עליית בחי' הרע שאינו עולה להיות בבחי' פנימיות הקדושה, כי אם בבחי' חיצוניות ואחוריים דקדושה בלבד, ע"ד מ"ש ועמדו זרים ורעו צאנכם, שהם בבחי' טפל לישראל (כנ"ל ס"ג), אלא אפילו אופן הבירור דהללו את הוי' כל גוים, דקאי על בירור בחי' הטוב בלבד שעולה בבחי' פנימיות הקדושה (כנ"ל שם), הרי זה עדיין באופן שהעולם נשאר בבחי' מציאות. משא"כ בשמע"צ (ושמח"ת) נעשה בירור העולם באופן שניכר בו שאין שום מציאות כלל מלבד המלך ואוהבו, והיינו, לפי שהעולם מתבטל ממציאותו לגמרי, וכל מציאותו היא המציאות של הקב"ה ותומ"צ. ומזה נמשך הכח לעבודה דבירור העולם לא רק באופן דכל מעשיך יהיו לשם שמים ²⁶⁷ , אלא באופן דבכל דרכיך דעהו ²⁶⁸ , היינו, שלא זו בלבד שכוונת העשי' היא לשם שמים, אבל הדברים עצמם נשארים עניני חול, אלא עוד זאת, שהנהגתו בעניני העולם, בכל העשרה דברים שמונה הרמב"ם ²⁶⁹ שבהם החכם ניכר ומובדל משאר העם, היא באופן שעל ידם גופא נעשה דעהו,

112

ידיעת הוי', כמ"ש ²⁷⁰ דע את אלקי אביך, היינו, שעניני העולם גופא נעשים קדושה ²⁷¹ . ועי"ז באים לשלימות בירור העולם כפי שיהי' לעתיד לבוא, וכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, כדכתיב ²⁷² אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראי' חושיית, כדכתיב ²⁷³ וכל העם רואים את הקולות, רואים את הנשמע ²⁷⁴ , ופי' רז"ל ²⁷⁵ מסתכלים למזרח ושומעין את הדיבור יוצא אנכי כו', וכן לארבע רוחות כו' ²⁷⁶ , וכמו כן תהי' מציאות העולם לעתיד לבוא, שיהיו רואים כח הפועל האלקי בנפעל ²⁷⁷ , וכמארז"ל ²⁷⁸ בעולם הזה אם אדם הולך ללקוט תאנה בשבת אין התאנה אומרת כלום, אבל לעתיד לבוא אם אדם הולך ללקוט תאנה בשבת, היא צווחת ואומרת שבת היום, ועד"ז אמרו חז"ל ²⁷⁹ אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר ²⁸⁰ כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. והיינו, שמציאות העולם היא באופן שניכר בו שאין שום מציאות אחרת מלבד אלקות, שזהו"ע ואמת הוי' לעולם.

ו) ועפ"ז

יש לבאר מאמר הזהר ²⁸¹ בביאור המשל על שבעת ימי הסוכות, וז"ל: מתל למלכא דזמין אושפיזין, אשתדלו בהו כל בני היכלי', לבתר אמר מלכא עד כאן אנא ואתון אשתדלנא כלהו באושפיזין וקרבתון קרבנין על שאר עמין בכל יומא, מכאן והלאה אנא ואתון נחדי יומא חד, הה"ד ²⁸² ביום השמיני עצרת תהי' לכם, והיינו, שכל בני המדינה שהזמין המלך בז' ימי המשתה נקראים בזהר בשם אושפיזין, ולכאורה אינו מובן, הרי מצינו בזהר ²⁸³ שבשבעת ימי הסוכות ישנם ז' אושפיזין עילאין שהם אבות העולם, אברהם יצחק ויעקב וכו', וא"כ הרי זה בסתירה למאמר הזהר שהאושפיזין הם כל בני המדינה. אך הענין הוא, שכללות הענין שאבות העולם נקראים בשם אושפיזין קשור עם פעולתם בבירור אוה"ע, כל בני המדינה, וכמו שמצינו גבי אושפיזא הא' שהוא אברהם, אחד הי' אברהם ²⁸⁴ , שנאמר בו ²⁸⁵ ויקרא שם בשם ה' א-ל

113

עולם, א"ת ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב כו', ועד שפעל עליהם שיודו וישבחו למי שאמר והי' העולם ²⁸⁶ , שזהו גם מה שאמר דוד (האושפיזא הז') הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים. ועל שם זה נקראים אושפיזין, כמו אושפיזא שאינו בא רק לפרקים, כיון שכללות ענין הבירורים שיוכללו ויעלו באלקות אינו אלא לפרקים. משא"כ ענינו של שמע"צ קשור עם בנ"י כפי שהם מצד עצמם, היינו, לא כפי שהם אושפיזין ע"ש פעולתם בבירור העולם, אלא כפי שהם בני היכלי' בתמידות, שלכן מקריבים אז פר אחד איל אחד, כנגד אומה יחידה, שזהו"ע כי גבר עלינו חסדו, עלינו דייקא, אלא שגם מזה נמשך בעולם, שזהו"ע ואמת הוי' לעולם.

ז) וזהו

כללות הענין דשמע"צ ושמח"ת, שהם בחודש תשרי, אותיות רשית ²⁸⁷ , כידוע ²⁸⁸ שכל מועדי חודש תשרי הם מועדים כלליים שעניניהם נמשכים על כל השנה כולה, החל מראש השנה שממנו נמשך על כל השנה ענין הקבלת עול, וכן יוהכ"פ, שממנו נמשך על כל השנה ענין התשובה וענין מ"ת דלוחות שניות ²⁸⁹ , וכן חג הסוכות שמע"צ ושמח"ת, זמן שמחתנו, שמהם נמשך על כל השנה כולה הענין דשמחה של מצוה, ובפרט בשמח"ת, כמנהג ישראל שבשמח"ת השמחה היא בהתגברות גדולה ביותר, בבחי' כי גבר עלינו חסדו, עלינו דייקא, שענין זה נעשה לאחרי שכבר פעלו את בירור העולם ע"י הקרבת הע' פרים להיות הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים, עי"ז שגבר עלינו חסדו בהתגלות י"ג מדה"ר ביוהכ"פ, שאז יכולים לפעול בירור העולם החל מהקרבת י"ג הפרים ביום ראשון דחג הסוכות עד להקרבת ז' הפרים ביום השביעי דחג הסוכות, ועי"ז נעשה הענין דגבר עלינו חסדו בשמע"צ שבו מקריבים פר אחד איל אחד [ויש להוסיף, שגם הענין דפר אחד ואיל אחד דשמע"צ בא מיוהכ"פ, שגם בו מקריבים פר אחד איל אחד], כנגד אומה יחידה, ישראל ומלכא בלחודוהי, והיינו, שאז נמשך ומתגלה הענין דיבחר לנו את נחלתנו ²⁹⁰ שאומרים בר"ה לפני תק"ש [נוסף על הגילוי בחג הסוכות עי"ז שישראל יוצאין ולולביהן ואתרוגיהן בידיהם שעי"ז יודעים דאינון נצוחייא ²⁹¹ ], באופן דענני במרחב י-ה ²⁹² , ע"י השמחה דשמח"ת

114

באופן שפורצת כל הגדרים ²⁹³ , כולל גם שיומשך על כל השנה כולה הענין דשמחה של מצוה ושמחה של תורה, שמביאה הצלחה בלימוד התורה וקיום המצוות, ועי"ז זוכים לקיום הבטחתו של הקב"ה אם ²⁹⁴ בחוקותי תלכו (שתהיו עמלים בתורה) ואת מצוותי תשמרו גו' אזי ונתתי גשמיכם בעתם וגו', וכל הברכות האמורות בפרשה, עד ואולך אתכם קוממיות ²⁹⁵ , בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

______  ______