בס"ד. ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ה

289

(הנחה בלתי מוגה)

והי'

כי תבוא אל הארץ אשר הוי' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה ⁵⁶⁴ . וידוע הדיוק בזה בדרושי חסידות ד"ה זה ⁵⁶⁵ , דמשמעות הכתוב כי תבוא גו', מורה על עבודת האדם מלמטה, ואילו מ"ש אשר הוי' אלקיך נותן לך, הרי זה ענין של מתנה מלמעלה. ונקודת הביאור בזה ⁵⁶⁶ , שארץ הוא לשון רצון, וכמארז"ל ⁵⁶⁷ למה נקרא שמה ארץ, שרצתה ⁵⁶⁸ לעשות רצון קונה, והו"ע הרצון פשוט שישנו בנפש כל אחד מישראל. ועז"א אשר הוי' אלקיך נותן לך, היינו, שצריך לידע, שהתגלות הרצון פשוט אינו ענין שבא בכח האדם, אלא זהו ענין שנותנים מלמעלה. אמנם, בכדי לבוא לבחי' רצון פשוט, צ"ל תחילה העבודה שע"פ טו"ד, ועז"נ כי תבוא אל הארץ, שזהו הרצון שע"פ טו"ד, ועי"ז נעשה כלי לגילוי הרצון שלמעלה מטו"ד, אשר הוי' אלקיך נותן לך.

ויש

לקשר זה עם תורת הבעש"ט הידועה (כפי שנמסרה ע"י כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) בש"פ תבוא ח"י אלול תרנ"ב (אחר קבלת שבת) ⁵⁶⁹ : והי' כי תבוא אל הארץ גו', ארץ, לשון מרוצה ולשון רצון, כדאיתא במדרש4, ופי' והי' כי תבוא אל הארץ, כאשר תבוא אל הרצון שהוא מתנה מלמעלה ובירושה בכל אחד מישראל, אזי צריכה להיות העבודה דוישבת, להמשיך באופן של התיישבות, ולקחת גו' ושמת בטנא ⁵⁷⁰ , להמשיך אורות בכלים וכו'. ומוסיף (בתורה שאמר אחר תפלת ערבית), שבכדי לבוא אל הרצון כו', הרי זה ע"י והלכת אל המקום גו' לשכן שמו שם, שהו"ע המס"נ לפרסם אלקות במקום זה, ע"י ברכה ופסוק תהלים.

ב) אך

צריך להבין הקשר והשייכות דכל הנ"ל לענין הביכורים שנאמר בהמשך הכתוב, ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו'7. גם צריך

290

להבין הקשר והשייכות דענין הביכורים למ"ש בהמשך הפרשה ⁵⁷¹ היום הזה הוי' אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה גו' ושמרת ועשית אותם בכל לבבך גו', כמבואר בלקו"ת ⁵⁷² , דהמקרא מחובר לפרשה שלמעלה הימנה, שמסיימת ארץ חלב ודבש ⁵⁷³ [ולכן, ודבש היום הזה הוי' הוא ראשי תיבות צירוף הוי' אחת ⁵⁷⁴ , שהוא"ו של ודבש שבפרשה ראשונה, מחובר למקרא שלמטה הימנה, כי הכל ענין אחד], שקודם שנכנסו לארץ הי' כריתת ברית על קבלת התורה, מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב. וזהו היום הזה וגו' (ולא כתיב איזה יום, משום דהמקרא מחובר לפרשה שלמעלה הימנה כו'), דהיינו בשעת כניסתן לארץ. וממשיך לבאר, שכמו שיש בחי' זו בעולם, כך יש בשנה, והוא בראש השנה, ולכן קורין פרשה זו קודם ראש השנה, כי היום הזה וגו' קאי על ר"ה, ובכל שנה קודם ר"ה צריך כריתת ברית מחדש על קבלת התורה, שבר"ה הוא בחי' מצוך לעשות את החוקים וגו'.

ג) ויובן

בהקדם המבואר באור התורה (שיצא לאור בדפוס לפני השבת ⁵⁷⁵ ) ד"ה והי' כי תבוא ⁵⁷⁶ , שמביא שם מאמר המדרש ⁵⁷⁷ , צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום כו'. וצריך להבין (כפי שהקשה המ"ע ⁵⁷⁸ ), מה שייך ענין ג' תפלות לביכורים.

ומבאר

במאמר, דהנה כתיב ⁵⁷⁹ כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם, ואמרו רז"ל ⁵⁸⁰ שהאבות עלו במחשבה להבראות קודם שנברא העולם, וזהו גם מ"ש ⁵⁸¹ בעבר הנהר ישבו אבותיכם, דהיינו, למעלה מבחי' הנהר היוצא מעדן כו' ⁵⁸² , למעלה מסדר השתלשלות. וכן כל בנ"י נקראים בשם ביכורים ⁵⁸³ , שהרי גם נש"י עלו במחשבה קודם

291

שנברא העולם17. והנה, ביכורים קודמים לתרומה ⁵⁸⁴ , כי, תרומה היינו התורה שנקראת ראשית, כמ"ש ⁵⁸⁵ ה' קנני ראשית דרכו, וכדאיתא במדרש ⁵⁸⁶ ויקחו לי תרומה, הה"ד ⁵⁸⁷ כי לקח טוב נתתי לכם תורתי כו'. ותרומה היינו תורה מ' ⁵⁸⁸ , תורה שניתנה בארבעים יום. וזהו גם מה שתרומה היא תרי ממאה ⁵⁸⁹ , שזהו"ע דבראשית, ב' ראשית ⁵⁹⁰ , חכמה עילאה וחכמה תתאה, תושב"כ ותושבע"פ (ובמק"א מבואר שהו"ע ההמשכה מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע ⁵⁹¹ ). וביכורים שקאי על ישראל, קודמים לתרומה שקאי על התורה, כיון שמחשבתם של ישראל קדמה אפילו לתורה17, ולכן נקראים ראשית תבואתה ⁵⁹² , דהיינו, למעלה גם מבחי' התורה שנקראת תבואתה ⁵⁹³ .

אמנם

הענין דישראל עלו במחשבה (שלכן נקראים בשם ביכורים) הוא מצד שורש ומקור הנשמה, אבל בהתלבשותה בגוף ירדה בירידת המדריגות כו'. וכדי שגם בירידתה למטה תתגלה בה הארה משרשה ומקורה, הרי זה ע"י ענין התפלה, שנקראת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ⁵⁹⁴ , וזהו לשון תפלה, מלשון התחברות ⁵⁹⁵ , היינו התקשרות והתדבקות הנפש בשרשה (שזהו תכלית הביטול דשמו"ע, לאחרי ההקדמה דפסוקי דזמרה וכו'). וזהו גם ענין ג' תפלות בכל יום, כנגד ג' האבות (שהרי תפלות אבות תקנום ⁵⁹⁶ ), שזהו בחי' בעבר הנהר ישבו אבותיכם (כנ"ל). וזהו הקשר בין ביכורים לתפלה (כנ"ל מדברי המדרש שהתפלות הם במקום ביכורים), כיון שע"י התפלה מתעלית הנשמה לשרשה ומקורה, בחי' ביכורים. וע"י העלאת הנשמה לשרשה ומקורה נעשית גם ההמשכה למטה, שזהו"ע הגדתי גו' ⁵⁹⁷ , לשון המשכה ⁵⁹⁸ , ועד שההמשכה למטה היא באופן שיכולים למששה בידים כו'.

ד) וזהו

גם הקשר להמשך הכתוב היום הזה הוי' אלקיך מצוך גו' לעשות את החוקים האלה ושמרת ועשית אותם בכל לבבך

292

גו', כמבואר בלקו"ת ⁵⁹⁹ , שבכל לבבך הם שני לבבות, פנימיות הלב וחיצוניות הלב, כפי שמבאר שם ⁶⁰⁰ ע"פ משל מבן אצל אביו, שיש ב' בחינות באהבתו אליו, שבהיותו שרוי אצל אביו בביתו אזי האהבה היא בבחי' פנימיות הלב, משא"כ אם הרחיק כו', ובכללות הרי זה החילוק שבין שרש ומקור הנשמה בהיותה למעלה לגבי ירידתה למטה להתלבש בגוף, שהם ב' הבחי' דסתים וגליא. ומבאר שם ⁶⁰¹ ענין הברית דר"ה, שהו"ע ההתקשרות בנקודת הלב הפנימית (לאחרי העברת ערלת הלב), שאז יהי' גם חיצוניות לבו בהתגלות לה' כו' ⁶⁰² .

______  ______