בס"ד. ש"פ תרומה, ד' אדר-ראשון, ה'תשכ"ה

264

(הנחה בלתי מוגה)

ויקחו

לי תרומה וגו' ⁴⁴⁵ . ומדייק הצ"צ במאמרו ד"ה זה שנאמר בש"פ תרומה תר"ה, לפני ק"כ שנה (בביכל ⁴⁴⁶ שעדיין לא נדפס, ומקווים שיודפס בעזה"י ⁴⁴⁷ ), דצריך להבין מש"נ כאן ג' תרומות, ויקחו לי תרומה, תקחו את תרומתי, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. ויש להוסיף בזה, שבג' התרומות גופא נאמר תחלה ויקחו לי תרומה, ורק לאח"ז מוסיף מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, והיינו, שמ"ש ויקחו לי תרומה (תרומה הא') אינו באופן דאשר ידבנו לבו, וצריך להבין טעם הדבר. גם צריך להבין מש"נ ויקחו לי תרומה, דלכאורה הול"ל ויתנו לי תרומה. ויש להוסיף ולדייק גם מ"ש ויקחו לי תרומה, לי דייקא, וכפירוש רש"י לי לשמי, וצריך להבין הענין בזה ⁴⁴⁸ .

ב) ומביא

הצ"צ מארז"ל ברבות פ' תרומה ⁴⁴⁹ עה"פ ויקחו לי תרומה, פתחי לי אחותי רעיתי ⁴⁵⁰ , עד מתי אהי' מתהלך בלא בית כו' אלא עשו לי מקדש שלא אהי' בחוץ. והענין בזה, דהנה, כוונת הציווי ויקחו לי תרומה גו' היא בשביל עשיית המקדש, כמ"ש בהמשך הכתובים ⁴⁵¹ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, שזהו כללות הענין דעבודת האדם שעי"ז נשלמת כוונת הבריאה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ⁴⁵² . וכדאיתא במדרש ⁴⁵³ אמרתי לכם ויקחו לי תרומה בשביל שאדור ביניכם, ועשו לי מקדש כביכול אמר הקב"ה קחו אותי ואדור ביניכם. והנה, סדר העבודה הוא, שתחילה צריך להיות אתערותא דלעילא כדי לעורר את האתערותא דלתתא, שזהו מ"ש6 קול דודי דופק פתחי לי גו'. וזהו גם מש"נ ויקחו לי (תרומה), שהוא כמו פתחי לי, דהיינו, ליקח ולקבל את ההתעוררות שנמשכת מלמעלה. ויש לבאר זה ע"פ הידוע ממאמר

265

הבעש"ט נ"ע ⁴⁵⁴ בענין הבת קול שמכרזת שובו בנים ⁴⁵⁵ , דלכאורה קשה, הרי לא נשמע קול הכרוזים הללו לשום אדם, וא"כ מהי הפעולה של הכרוזים. אך הענין הוא, דלפעמים נופלים לאדם הרהורי תשובה פתאום מבלי שהכין את עצמו לכך, שזהו מצד הכרוזים העליונים. אמנם עדיין צריך להבין, שהרי הענין דבת קול שמכרזת כו' הוא בכל יום, ואעפ"כ, ידע איניש בנפשי' שיכולים לעבור כו"כ ימים מבלי שיפלו לו הרהורי תשובה רח"ל. אך הענין הוא, כמארז"ל ⁴⁵⁶ אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי, היינו, שמזל ועצם הנשמה שלמעלה שומעת בכל יום את הכרוזים העליונים, שזוהי ההתעוררות שנמשכת מלמעלה. אלא שבשביל זה צ"ל הענין דפתחי לי, ויקחו לי, ליקח ולקבל את ההתעוררות שנמשכת מלמעלה.

ועפ"ז

יובן מש"נ ויקחו לי, ולא נאמר ויתנו לי, כיון שענין זה אינו עבודתו של האדם, כי אם, מה שלוקח את ההתעוררות שנמשכת מלמעלה. ומטעם זה לא נאמר כאן הענין דידבנו לבו, כי, ההתעוררות שנמשכת מלמעלה אינה תלוי' באופן עבודת האדם, שהרי כל ענינה הוא אתערותא דלעילא דוקא. וזהו גם מש"נ ויקחו לי דייקא, כמארז"ל ⁴⁵⁷ ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי, כל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים, ובמק"א ⁴⁵⁸ איתא כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא לעוה"ב, דכיון שזהו"ע שאינו תלוי בעבודת האדם, ובא באתערותא דלעילא, לכן לא שייך בו שינויים כלל, והוא קיים ואינו זז לעולם ולעולמי עולמים.

אמנם

לאחרי שישנו הענין דאתערותא דלעילא (שזהו"ע ויקחו לי תרומה כנ"ל), צ"ל גם עבודת האדם באופן של אתערותא דלתתא, שעז"נ בהמשך הכתוב כל איש אשר ידבנו לבו גו'. והענין בזה, דאע"פ שהאתעדל"ע היא בעילוי גדול יותר שלא בערך מהאתעדל"ת, מ"מ, לא מספיק שתהי' העבודה מצד אתדל"ע בלבד, אלא צ"ל גם הענין דאתעדל"ת, וכמבואר בלקו"ת ⁴⁵⁹ שכאשר העבודה היא מצד אתעדל"ע בלבד, כיון שזהו מה שנתעורר מלמעלה מבלי שהכין לבו תחלה, הנה לאח"ז חולפת ועוברת ההתעוררות ואין לה קיום, ולכן צ"ל גם העבודה באופן של אתעדל"ת, שזהו"ע כל איש אשר ידבנו לבו גו'.

266

ג) וביאור

הענין בפרטיות יותר בעבודת האדם גופא, דהנה, בענין תרומה איתא בזהר ⁴⁶⁰ ב' פירושים ⁴⁶¹ . פירוש הא', שתרומה הוא אותיות תורה מ', שקאי על התורה שניתנה לארבעים יום. ופירוש הב', שתרומה הוא תרי ממאה ⁴⁶² , וקאי על ב"פ ק"ש שחרית וערבית (ערב ובוקר בכל יום תמיד פעמים באהבה שמע אומרים ⁴⁶³ ) שבכל פעם יש מ"ט אתוון, כ"ה אותיות דשמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, וכ"ד אותיות דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וב"פ מ"ט הם צ"ח, ועדיין חסר תרי ממאה, שהו"ע המס"נ באחד שחרית וערבית. והענין בזה, דהנה, תורה היא באופן של המשכה מלמעלה למטה, כמ"ש ⁴⁶⁴ כי מן השמים דברתי עמכם, ונקראת לחם מן השמים ⁴⁶⁵ , וכתיב ⁴⁶⁶ הלא כה דברי כאש, מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אין מקבלין טומאה ⁴⁶⁷ . משא"כ הענין דק"ש למסור נפשו באחד הוא באופן של העלאה מלמטה למעלה. וזהו"ע ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, דמ"ש ויקחו לי תרומה, באופן של אתעדל"ע (כנ"ל ס"ב), הוא פי' הא' בתרומה שקאי על התורה שהיא באופן של המשכה מלמעלה למטה. ומ"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, שזהו"ע עבודת האדם באתעדל"ת, הוא פי' הב' בתרומה שקאי על המס"נ באחד שהיא באופן של העלאה מלמטה למעלה.

ועוד

יש לומר, דמ"ש תקחו את תרומתי קאי גם על ענין התורה, כי, אע"פ שענין התורה מרומז בפסוק ויקחו לי תרומה (כנ"ל), הרי ידוע ⁴⁶⁸ שיש מעלה בלימוד התורה אחר התפלה לגבי לימוד התורה שקודם התפלה, כמו שאמר אבא בנימין על תפלתי שתהא סמוכה למטתי ⁴⁶⁹ . ועפ"ז י"ל בפירוש מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, שע"י העבודה דק"ש ותפלה באופן דידבנו לבו, נעשה לימוד התורה באופן נעלה יותר, והו"ע תקחו את תרומתי, תרומתי ממש, להיות דבר הוי' אשר שמתי בפיך ⁴⁷⁰ , תען לשוני אמרתך ⁴⁷¹ . ולאחרי כל זה באה

267

כללות העבודה דקיום המצוות, כולל גם העבודה בעניני הרשות באופן שכל מעשיך יהיו לשם שמים ⁴⁷² ובכל דרכיך דעהו ⁴⁷³ , שעז"נ וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו' ⁴⁷⁴ .

ד) והנה

נוסף על כללות הענין דויקחו לי תרומה גו' כפי שהוא בעבודת האדם (כנ"ל בארוכה), ישנו גם הענין דויקחו לי תרומה גו' שתכליתו הוא ועשו לי מקדש גו' כפי שהוא בגשמיות כפשוטו. אך עדיין צריך להבין ⁴⁷⁵ מש"נ ויקחו לי תרומה גו', ועשו לי מקדש גו', לי דייקא, דכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, והרי עכשיו ליכא בית המקדש. אך הענין בזה, כמ"ש במהרמ"א ⁴⁷⁶ שמקדש העליון הנקרא מקדש אדנ' ⁴⁷⁷ מחובר ממש למקדש התחתון, וכמו בענין עיר שחוברה לה יחדיו ⁴⁷⁸ , שירושלים של מעלה מחובר עם ירושלים של מטה ⁴⁷⁹ . וזהו שאינו זז גם בעוה"ז, שמקדש העליון מאיר גם עכשיו ברוחניות. ויש להוסיף בזה גם בנוגע לביהמ"ק הגשמי, דאף שבית המקדש הגשמי חרב, הן בית ראשון שאוה"ע העבירו את התקרה, ועאכו"כ בית שני שחורבנו הי' באופן דערו ערו עד היסוד בה ⁴⁸⁰ , מ"מ, בנוגע להמשכן (דאיקרי מקדש ⁴⁸¹ ) אמרו חז"ל ⁴⁸² שנגנז תחת מחילות של היכל, וא"כ, קיימת מציאותו של המשכן גם בגשמיות, אלא שהוא גנוז בהעלם וצריך לחפשו כו'. ועוד זאת, שמי שהוא במעמד ומצב של נשמה דאצילות, יכול לראותו גם בהיותו בהעלם, ומי שאינו רואה זאת הרי זה בגלל פחיתות מעמדו ומצבו, ובפרט מצד ענינים של חטאים ועונות כו', שאז צריך להתייגע יותר [ע"ד מ"ש אדמו"ר הזקן ⁴⁸³ שמצד הענין דעוונותיכם מבדילים צריך להתייגע יותר כדי לבוא לענין היראה, כמ"ש ⁴⁸⁴ כמטמונים תחפשנה, כדרך שמחפש אדם מטמון ואוצר הטמון בתחתיות הארץ שחופר אחריו ביגיעה עצומה], וצריך גם לבקש מהשי"ת שיפקח את עיניו

268

ויראה כו'. וכיון שגם עכשיו קיימת מציאותו של המשכן גם בגשמיות אלא שהוא בהעלם, הרי נקל יותר להמשיך את ביהמ"ק הגשמי בפועל ובגלוי מאשר אילו לא היתה קיימת מציאותו של המשכן בגשמיות, שאז היו צריכים עבודה ויגיעה רבה שלא בערך כדי להמשיכו בגשמיות. וזהו שנאמר ויקחו לי תרומה גו' ועשו לי מקדש גו', לי דייקא, שאינו זז לעולם, כיון שגם עכשיו קיימת מציאותו של המשכן בגשמיות, אלא שהוא בהעלם כו'. וע"ד המבואר במאמר אדמו"ר הזקן עם הגהות הצ"צ ⁴⁸⁵ (שנזכר במאמרים שלפנ"ז ⁴⁸⁶ ) בנוגע לסדר הברכות בתפלה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, רופא חולים ומברך השנים וכיו"ב, דלכאורה אינו מובן, הרי אנו רואים שלפעמים לא מתקיימים הברכות בפועל ממש, שלא נתרפא החולה כו', ואיך תיקנו אנשי כנסת הגדולה שיהי' ח"ו ברכה לבטלה [ואין לתרץ שהברכות מתקיימות ברוחניות הענינים, שהרי הבקשות שבתפלה הם על פשטות הענינים בגשמיות]. אך הענין הוא, שיכול להיות שההמשכה נשארת בהעלם ואינה באה בגילוי, ולכן אינו נקרא תפלת שוא ח"ו, כי בודאי המשיך עליו בחי' רפואה כו' (גם בגשמיות), רק שלא נתגלה אלא נשאר בהעלם כו'. ועד"ז מובן גם בנוגע להמשכן שנמצא בהעלם כו'. וזהו גם מ"ש במאמר חסידות של ר' הלל מפּאַריטש ⁴⁸⁷ בשם אדמו"ר הזקן שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל כו' ⁴⁸⁸ .

______  ______