בס"ד. ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ה

121

(הנחה בלתי מוגה)

וארא

אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם וגו', לכן אמור לבני ישראל אני הוי' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו' ²¹⁶ . וממשיך הכתוב ²¹⁷ בהציווי למשה, בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו. ולאחרי שהפסיק הענין באלה ראשי בית אבותם ²¹⁸ , ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתייחסו ²¹⁹ , חוזר הכתוב לענין דיבורו של משה אל פרעה להוציא את בנ"י ממצרים ²²⁰ , ומסיים ²²¹ , ומשה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמונים שנה בדברם אל פרעה. וצריך להבין, מה נוגע סדר היחס של משה ואהרן ליצי"מ, שלכן הקדימו הכתוב. וגם צ"ל מה נוגע ליצי"מ הענין שמשה ואהרן היו בני שמונים שנה דוקא.

ב) ויש

להוסיף בהדיוק במ"ש ומשה בן שמונים שנה גו', דלכאורה, נוסף לכך שצריך להבין מדוע הוצרך הכתוב להדגיש ענין זה, הנה עוד זאת, שע"פ החשבון, הרי עדיין לא הי' משה בן שמונים שנה, אלא רק נכנס לשנת השמונים ²²² [כי, ארבעים שנה שלימות היו בנ"י במדבר (שהרי עלו מן הירדן בעשירי בניסן ²²³ , ואז עשו הפסח ²²⁴ , והקריבו העומר, כדי שיוכלו לאכול חדש מתבואת הארץ ²²⁵ ), וכיון שמשה חי ק"כ שנה שלימות ²²⁶ , נמצא, שביצי"מ הי' משה קצת יותר (מז' אדר עד ט"ו ניסן) משמונים שנה שלימות. ואילו הזמן שבו עמד משה לפני פרעה, קודם המכות, הוא לערך שנה לפנ"ז (כדאיתא במשנה בעדיות ²²⁷ שמשפט המצריים שנים עשר חודש, והיינו ²²⁸ , ט' חדשים לט' המכות, שהרי מלבד מכת בכורות שהיתה ברגע אחד, בחצי הלילה ²²⁹ , וגם ההתראה עלי' היתה

122

בעמדו לפני פרעה בסיומה של מכת חושך ²³⁰ , הנה כל מכה מט' המכות היתה משמשת רביע חודש וג' חלקים הי' מעיד ומתרה בהם ²³¹ . ועוד ג' חדשים שבהם הי' משה נכסה, כדאיתא במדרש ²³² על הפסוק ²³³ דומה דודי לצבי גו', מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נגלה ונכסה)], ואעפ"כ מדגיש הכתוב ומשה בן שמונים שנה.

[ולהעיר

מדברי המפרשים ²³⁴ , שכוונת הכתוב להפליא את גודל מעלת משה ואהרן, שאף שהיו זקנים, בני שמונים, הטריחו עצמם והשכימו והזדרזו לילך אל פרעה כו', בשביל טובתם של ישראל כו' (וזוהי גם הוראה לכל אחד מישראל, עד כמה צריך להשתדל בטובת חבירו כו', ולא לומר שהוא זקן ²³⁵ ואינו לפי כבודו כו'). אבל, ע"פ פשטות הכתובים, הרי מצינו שאפילו בהיות משה בן מאה ועשרים שנה, לא כהתה עינו ולא נס לחה ²³⁶ , ואם הדברים אמורים בסוף ימיו, לאחרי כל המאורעות שעברו עליו כו', כולל ובמיוחד לאחר מ"ת, שהתורה מתשת כחו של אדם ²³⁷ , הרי עאכו"כ שבעמדו לפני פרעה, קודם יצי"מ ומ"ת, הי' בכל תוקף הבריאות כו'. וא"כ, אין חידוש בכך שהשתדל כו' בשביל טובת בנ"י].

ג) אך

הענין הוא, כפי שמביא הצ"צ באוה"ת ²³⁸ מ"ש הפנים יפות ²³⁹ , שהקדים הכתוב סדר היחס, כדי לבאר אשר משה ואהרן הם דור שביעי לאברהם, וכל השביעין חביבין כו' ²⁴⁰ . ומוסיף לבאר, שזהו גם מש"נ וארא אל אברהם גו' בא-ל שדי, שהוא ע"ד שאמר לעולמו די ²⁴¹ , נמצא, שזהו הבחי' שהאיר בששת ימי בראשית. וכן אמרו רז"ל ²⁴² בהבראם ²⁴³ – באברהם, שזהו"ע עולם חסד יבנה ²⁴⁴ . אמנם, שמי הוי', שהוא בחי' שבת שלמעלה משי"ב, שבת להוי' ²⁴⁵ , לא נודעתי להם, וזהו הבחי' שנגלה למשה. וא"כ, זהו ענין כל השביעין חביבין כחביבות השבת על ששת ימי המעשה.

123

וממשיך

הצ"צ ומביא ²⁴⁶ מ"ש בפנים יפות24, שענין ומשה בן שמונים שנה גו' קשור עם מ"ש ²⁴⁷ ימי שנותינו גו' ואם בגבורות שמונים שנה, היינו, ששמונים שנה הו"ע הגבורות. ומבאר, שענין ע' שנה נמשך מז' מדות העליונות הכלולים מיו"ד כו'. אך ענין שמונים שנה נמשך מכתרא תמינאה שהוא הבינה ²⁴⁸ , ובבינה נאמר אני בינה לי גבורה ²⁴⁹ , וידוע שהתגלות עתיק בבינה ²⁵⁰ . והרי הענין דיצי"מ הוא ע"י התגלות בחי' עתיק כו'. וזהו גם מ"ש בזהר בכ"מ ²⁵¹ שיצי"מ נמשך מסטרא דיובלא שהוא בינה, לכן נזכר חמשים פעמים יציאת מצרים בתורה, כנגד נו"ן שערי בינה ²⁵² . ולכן היו משה ואהרן צ"ל בני שמונים שנה, שאזי מאיר בחי' גבורה עליונה כו'.

ד) ועפ"ז

מובן, שהן סדר היחס של משה והן היותו בן שמונים שנה, שייך ונוגע לענין דיצי"מ, כי, כללות הענין דיצי"מ הוא היציאה ממיצרים וגבולים (כולל גם מיצרים וגבולים (מצרים) דקדושה, שמזה נשתלשל מצרים כפשוטו, ועד לגלות מצרים כו'), ובשביל זה יש צורך בגילוי נעלה שהוא למעלה מגדרי העולם כו'. וזהו מה שהגאולה היתה ע"י משה דוקא, שהוא דור שביעי לאברהם, וכל השביעין חביבין, והיינו, שאצל משה הי' גילוי שם הוי', שזהו בחי' השבת שלמעלה משי"ב. וזהו גם מה שמשה הי' בן שמונים שנה, שזהו"ע מדריגת הבינה שהיא למעלה משבעת ימי הבנין. והענין בזה, כידוע שבבחי' בינה יש ב' ענינים (אף שלפעמים אין מחלקים ביניהם), תבונה ובינה ²⁵³ , דתבונה הו"ע השכל כפי ששייך לפועל ממש, משא"כ בינה הו"ע השכל כפי שהוא מצד עצמו. וכמו בלימוד דשנים אוחזין בטלית ²⁵⁴ , הנה בבחי' תבונה, דעתו היא על הטלית כו', משא"כ בבינה, דעתו היא על ההשכלה עצמה, ועד כפי שהענין הוא למעלה [שזהו עיקר ענין התורה, שהיא תורתו של הקב"ה, כפי שאומרים בברכת התורה (שצ"ל קודם הלימוד, כידוע בענין ברכו בתורה תחילה ²⁵⁵ ) ונתן לנו את תורתו], ששם לא מדובר

124

אודות ענינים גשמיים כו' [ומובן, שבודאי צריך להיות הלימוד גם בנוגע למעשה בפועל, שהרי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה ²⁵⁶ , אבל אעפ"כ, עיקר ענין התורה הוא למעלה מהעולם כו']. וזהו גם שבמאמר רז"ל ²⁵⁷ אודות העשרה דברים שבהם ברא הקב"ה את עולמו נזכר הענין דתבונה, ולא הענין דבינה, כי, תבונה שייכת לעולם, ורק בינה היא למעלה מהעולם. וזוהי הדרגא דשמונים שנה, שבה הי' משה בעמדו לפני פרעה, ועי"ז הי' יכול להיות ענין הגאולה.

ה) אמנם

אף שהענין דיצי"מ הי' צ"ל ע"י משה דוקא, ובזה גופא מצד דרגתו של משה בהיותו בן שמונים שנה דוקא, מ"מ, צ"ל גם הנתינת כח מבחי' האבות, שזהו מה שפירש רש"י בריש פרשתנו על הפסוק ²⁵⁸ ויאמר אליו אני הוי', לא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים. ועד שמצינו שענין הגאולה קשור עם לידת האבות, כדאיתא בגמרא ²⁵⁹ בניסן נולדו אבות [שנאמר ²⁶⁰ ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחודש זיו, בירח שנולדו בו זיותני עולם] כו' בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל. והיינו, לפי שמעלת האבות גדולה ביותר. וכדאיתא במדרש ²⁶¹ על הפסוק וארא אל אברהם וגו', שאמר לו הקב"ה למשה חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב כו' ולא הרהרו אחר מדותי כו'. ועד שאמר הקב"ה למשה (בנוגע להאבות), במקום גדולים אל תעמוד ²⁶² . ועוד זאת, שגם במעלת משה שהוא דור שביעי לאברהם, וכל השביעין חביבין, מודגשת מעלת אברהם, שהרי מעלתו של השביעי היא היותו שביעי לראשון, וא"כ, גם בזה העיקר הוא הראשון ²⁶³ .

ו) ויובן

בהקדם הדיוק בלשון רש"י (לקיים דברי שדברתי ל)אבות הראשונים, דלכאורה אינו מובן, למה צריך להוסיף (אבות) הראשונים, הרי רק אברהם יצחק ויעקב נקראים אבות, כמארז"ל ²⁶⁴ אין קורין אבות אלא לשלשה. ויש לבאר זה ע"פ הידוע דראשון קאי על כתר ²⁶⁵ , וזהו שנקראו אבות הראשונים, כי, ענינם של האבות הוא המדות (חג"ת),

125

ושורש המדות הוא בבחי' הכתר ²⁶⁶ . והענין בזה, דהנה, מצד מדרגת האבות כפי ששייכים למדות חג"ת, ישנם עניני העבודה הפרטיים שבהם חלוקים האבות זמ"ז, וכמו עבודת אברהם בהכנסת אורחים, עבודת יצחק בחפירת בארות, ועבודת יעקב בענין המקלות כו'. אך ישנו ענין נעלה יותר אצל האבות, מצד שרשם בבחי' הכתר, שלכן נקראו אבות הראשונים, שזהו"ע שלמעלה מהתחלקות פרטים כו'. ועז"נ למשה במקום גדולים אל תעמוד, שזהו כפי שהמדות (מדרגת האבות) הם בגדלותן, היינו, בשרשם ומקורם בבחי' הכתר, שאז הם למעלה מבחי' החכמה (דרגתו של משה). וזהו שאמר הקב"ה למשה ששליחותו להוציא את בנ"י ממצרים היא כדי לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים, היינו, שהענין דיצי"מ קשור עם מדרגת האבות כפי שהם בשרשם בבחי' הכתר (הראשונים) שלמעלה מהתחלקות, והו"ע הכריתת ברית והשבועה כו' שלמעלה מטו"ד.

וזהו

גם מה שהגאולה ממצרים היתה בחודש ניסן שבו נולדו האבות. ובהקדם ביאור מעלת יום ההולדת ²⁶⁷ גם לגבי יום ההסתלקות. דהנה, אף שאמרו רז"ל ²⁶⁸ אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שמזה מובן שיש מעלה ביום ההסתלקות לאחרי גמר העבודה לגבי יום ההולדת שאז לא יודעים כיצד תהי' העבודה בפועל כו', הרי לאידך גיסא מצינו מעלה ביום ההולדת לגבי יום ההסתלקות, כדאיתא בגמרא ²⁶⁹ בנוגע להמן, שכאשר נפל הפור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא הי' יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד, ומפרש רש"י, כדאי הלידה שתכפר על המיתה (אף שלכאורה הרי המיתה באה לאחרי הלידה ומבטלת אותה, ולא להיפך ²⁷⁰ ), כי, מעלת יום ההסתלקות קשורה עם העבודה בפועל כפי שנעשית ע"י הגוף, ע"פ טו"ד ובאופן של התחלקות לפרטים כו', ואילו מעלת יום ההולדת קשורה עם ההתגלות של הנשמה עצמה (עוד לפני העבודה בפועל ע"י הגוף), כפי שהיא למעלה מטו"ד ולמעלה מהתחלקות לפרטים כו' (וגם כלול בה בהעלם מעלת העבודה בפועל מצד הגוף שתהי' ע"י יגיעתו במשך כל ימי חייו).

126

ז) אך

הענין הוא ששניהם אמת, שבשביל הענין דיצי"מ יש צורך בנתינת כח ממדריגת האבות הראשונים, כפי שהם בשרשם בבחי' הכתר, שזהו מה שנמשך בחודש ניסן שבו נולדו האבות. וביחד עם זה צריכה להיות גם העבודה בפועל מצד הגוף, בהתחלקות לפרטים כו', בכחו של משה, שאצלו הי' הגילוי דשם הוי' שלמעלה מהעולם, ובהיותו בן שמונים שנה, שאז הגיע למדריגת הבינה שהיא למעלה משבעת ימי הבנין (למעלה ממדריגת האבות בבחי' המדות ששייכים לעולם), אלא שעבודה זו גופא צריכה להיות חדורה בבחי' העצם שלמעלה מהתחלקות כו'.

ח) ויש

לקשר ענין זה עם יום ההילולא של רבינו הזקן בכ"ד טבת, שקביעותו בכו"כ שנים היא בפ' וארא ²⁷¹ , שנוסף על כל פרטי עניני עבודתו, בתור נשמה כללית, ונשמה חדשה ²⁷² , ועל ידו התחיל גילוי והפצת תורת חסידות חב"ד וכו', הי' אצלו גם ענין נעלה יותר שלמעלה מהתחלקות לפרטים כו', שזהו מה שהי' אצלו הענין דמי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ ²⁷³ , כפי שהי' נשמע לשונו בדביקותו: איך וויל זע גאָר ניסט, איך וויל ניט דאַיין ג"ע, איך וויל ניט דאַיין עוה"ב כו', איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין ²⁷⁴ , שזהו"ע שלמעלה מהתחלקות לפרטים כו' (למעלה גם מאהבה בתענוגים שהיא עדיין בבחי' יש מי שאוהב כו' ²⁷⁵ ), שזהו ע"ד הענין דאבות הראשונים. ועוד זאת, שבתורת חסידות חב"ד מודגש הצורך בעבודה בכח עצמו דוקא, כידוע בהחילוק שבין חסידות חב"ד לחסידות חג"ת כו' ²⁷⁶ , שזהו ע"ד האמור לעיל (ס"ו-ז) שנוסף על מעלת חודש ניסן מצד לידת האבות, צ"ל גם העבודה בפועל ע"י היגיעה במשך ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה כו'.

ט) וכל

זה נוגע גם להענין דיצ"מ שבכל יום, כמארז"ל ²⁷⁷ בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים, שענין זה נעשה בק"ש שענינה הוא מס"נ שלמעלה מהגבלה, ובאופן שנמשכת וחודרת בכל היום כולו (ק"ש שבבוקר – בכל היום, וק"ש שבערב – בכל הלילה), שלכן, הנה גם כאשר סדר עבודתו היא

127

כשיטת ר' ישמעאל שצ"ל ואספת דגנך גו' ²⁷⁸ , הנהג בהם מנהג דרך ארץ ²⁷⁹ , וכדברי הגמרא64 שהרבה עשו כר"י ועלתה בידן (כרשב"י ולא עלתה בידן), שזהו לפי שאין סומכין על הנס ²⁸⁰ , הרי לא זו בלבד שקובע עתים לתורה, אלא עוד זאת, שלימודו בתורה הוא באופן שלמעלה מהגבלה (שאינו מסתכל על השעון כו'), כפי שלמדים מאופן לימודו של ר"י בעצמו. וענין זה נעשה ע"י בחי' משה שבכאו"א מישראל ²⁸¹ , שמדבר עם בחי' פרעה שבו ופועל עליו כו' ²⁸² , ועד שמתבטל השעבוד, ויוצא מן הגלות אל הגאולה כו'.

______  ______