בס"ד. י"ט כסלו, ה'תשכ"ה

4

(הנחה בלתי מוגה)

פדה ¹

בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי ² , ודרשו על זה בגמרא ³ , אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם, וכפירוש רש"י, פדה בשלום, זה שעסק בדברי שלום, דהיינו תורה, דכתיב ⁴ וכל נתיבותי' שלום, וכן גמילות חסדים נמי שלום הוא כו' ובא לידי אחוה ושלום. וכן מתפלל עם הצבור, שזהו"ע כי ברבים היו עמדי, שהתפללו עמי ⁵ . וצריך להבין, מהו הענין דפדאני. והנה, בענין ג' הדברים שבמארז"ל זה איתא ⁶ שהם ג' הדברים שעליהם העולם עומד ⁷ , וצריך להבין, מהו הענין דעמידת העולם על ג' דברים אלו. והנה, ענין עמידת העולם על ג' דברים הוא ע"ד מ"ש ⁸ והחוט המשולש לא במהרה ינתק (שהרי לא ינתק הו"ע העמידה), ואיתא בילקוט ⁹ שהחוט המשולש (שפירושו הפשוט הוא ההתאחדות של שלשה) קאי על יעקב. וצריך להבין, מהו הענין שדוקא על יעקב נאמר החוט המשולש לא במהרה ינתק.

ב) ויש

להבין תחילה ביאור ענין ¹⁰ האבות (שהרי יעקב הוא בחיר שבאבות ¹¹ ), שעליהם אמרו ¹² האבות הן הן המרכבה, דלכאורה, בשלמא בנוגע להחיות שהם מרכבה, כמ"ש ¹³ ופני ארי' אל הימין גו' ופני שור מהשמאל גו', להיותם נבראים, הרי הם בטלים להאדם שעל הכסא,

5

ועי"ז הם בבחי' מרכבה אליו, בדוגמת הסוס שהוא בטל אל הרוכב עליו, ועי"ז הרי הוא מעלה את רוכבו. והיינו, שיש בזה ב' ענינים. הא', שהרוכב צריך עלי', והב', שהענין שהוא בבחי' מרכבה הוא נברא, ובטל אל הרוכב עליו, וביטול זה פועל שהוא נושא את הרוכב, וגם מנושא עמו ¹⁴ . אבל צריך להבין מהו הענין שהאבות הן הן המרכבה, הרי האבות הם מבחי' האצילות ¹⁵ , דאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד ¹⁶ , וא"כ, אינו מובן איך שייך אצלם ענין המרכבה, מצד ב' ענינים הנ"ל, היינו, מניין להם הכח לנשאות, הרי אינם צריכים לענין הביטול (שעל ידו נושא הנברא את הרוכב עליו) להיותם מבחי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, וגם, להיכן צריכים לנשאות ענין של עולם האצילות דאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד.

ג) ויובן

בהקדם ביאור ענין מרכבת החיות, פני ארי' גו' ופני שור גו' (כולל גם פני אדם), שהם נושאים את הכסא והאדם שעל הכסא. והענין הוא, דהנה, אדם ענינו הוא התכללות ג' קוין, כמו ג' הקוין שבציור אות א', האות הראשונה דאדם, יו"ד למעלה ויו"ד למטה, וקו באמצע שמחברם, וכמו"כ ג' הקוין דחח"נ מימין, בג"ה משמאל, ודת"י באמצע, וכאשר ג' הקוין הם בהתחברות והתכללות, אזי נקראים בשם אדם. וצריך להבין, הרי אדם בגימטריא מ"ה ¹⁷ , ושם מ"ה ענינו ביטול והתכללות, וא"כ, איך שייך לומר שהאדם הוא בתמונת ג' קוין. אך הענין בזה, שהיא הנותנת, דכיון שצריכים לפעול התכללות בג' קוין שמצד עצמם הם הפכיים זמ"ז, שהרי קו הימין ענינו המשכה מלמעלה למטה, וקו השמאל ענינו העלאה מלמטה למעלה, ונוסף לזה ישנו גם ענינו של קו האמצעי כפי שהוא קו שלישי, הנה כדי לפעול התכללות כולם, יש צורך בהמשכה ממקום נעלה יותר שאליו בטלים שלשתם, והיינו לפי שמקום זה אין בו לא ענין של המשכה ולא ענין של העלאה, להיותו למעלה מהמשכה והעלאה. וזהו"ע המשכת שם מ"ה, שענינו ביטול, שממנו נמשך הביטול בג' הקוין שיהיו בהתכללות. וזוהי עבודת חיות המרכבה, שאע"פ שהם חלוקים זמ"ז, פני ארי' אל הימין גו' ופני שור מהשמאל גו', מ"מ, מצד ביטולם להכסא ולהאדם שעל הכסא, הרי הם

6

מעלים את הכסא עם האדם, שהאדם, שיכול להיות באופן של ג' קוין, יתעלה למעמד ומצב שיהי' ניכר בו הביטול שנמשך מבחי' מ"ה, והיינו עי"ז שהחיות מעלים את האדם לבחי' מ"ה. ובזה יובן גם ענין פני אדם שיש בחיות המרכבה, לא רק פני אדם בפני עצמו, אלא גם כל אחד מהם כלול מפני אדם, כמ"ש13 ודמות פניהם פני אדם, שזהו לפי שעבודתם וענינם הוא לפעול ענין התכללות ג' הקוין, שזהו"ע אדם, והיינו, עי"ז שהם מעלים את האדם לבחי' מ"ה.

אך

צריך להבין, הרי אדם בגימטריא מ"ה, היינו, שמצד עצמו יש בו ענין ההתכללות, שזהו כללות ענין המדות דתיקון שהם באופן של התכללות, וא"כ, מה ניתוסף בזה ע"י חיות המרכבה שמעלים את האדם עי"ז שממשיכים בו ענין ההתכללות. ויובן בהקדם מארז"ל ¹⁸ לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז, והיינו, שמדובר אודות אדם, וצריך להזהיר שלא יהא קשה כארז, אלא רך כקנה, שזהו כללות החילוק שבין מדות דתיקון, שהם באופן דרך כקנה, למדות דתהו, שהם באופן דקשה כארז. וכמו שאנו רואים למטה שיש אדם שכאשר עושים היפך רצונו אזי נעשה לו שונא, ויורד לחייו בתוקף הכעס והשנאה, וענין זה מסתעף ממדות תקיפין דתהו כפי שירדו למטה בשבירת הכלים, ועד שנעשים אצל האדם באופן של רע גמור. ועל זה אמרו אל יהי קשה כארז, אלא רך כקנה, שהו"ע מדות דתיקון, והיינו, שבתיקון נאצלו כלים שיכולים להתכלל בהתכללות גמורה, ועד שיכולים לקבל גם דבר והיפוכו. אמנם, במדות דתיקון אין עדיין ענין ההתכללות בפועל, כי אם, שיכולים להתכלל, ואילו ענין ההתכללות בפועל נעשה ע"י עבודת חיות המרכבה, שהם מנשאים את הכסא והאדם שעל הכסא שתהי' בו התכללות גמורה וביטול אמיתי. והענין בזה, שהחילוק שבין הביטול דמדות דתיקון להביטול שנפעל ע"י עבודת החיות הוא בדוגמת החילוק שבין ביטול היש לביטול במציאות, או בדוגמת החילוק שבין שבת תתאה לשבת עילאה. והיינו, שמצד המדות עצמם, אפילו בהיותם רך כקנה, יכול להיות הענין דראו-מה ¹⁹ , שאף שישנו ענין הביטול, מ"מ, אין זה ביטול אמיתי שהוא ביטול במציאות, אלא באופן שהביטול נרגש ונראה, שזהו ראו

7

מ"ה, ועד שמזה יכול להיות גם הענין דיצא ממנו כו' (כמארז"ל ²⁰ אברהם יצא ממנו כו'), שזהו"ע של לעו"ז. וזוהי פעולת עבודת החיות שהם מנשאים את הכסא והאדם שיהי' בו ביטול אמיתי.

ד) ועתה

צריך לבאר מהו ענין המרכבה דהאבות. אך הענין הוא, דהנה מבואר באדרא זוטא ²¹ שאו"א ממוחא סתימאה נפקו, וז"א בעתיקא אחיד ותליא. ויובן ע"פ הדוגמא מכחות האדם, דהנה, שכל האדם (חכמה ובינה, שדוגמתם למעלה הם בחי' או"א, אבא ואמא) נלקח מכח המשכיל (שדוגמתו למעלה הוא בחי' מוחא סתימאה), ששם לא נרגש גילוי השכל, אבל הוא המקור שממנו נמשך אח"כ ענין החכמה והבינה. אמנם, המדות נלקחו ממקום עליון יותר, והיינו, דעם היות שהמדות נקראים בנים ובנות להמוחין חכמה ובינה שנקראים אב ואם, שהחכמה נקראת אב למדות, והבינה נקראת אם ²² הבנים ²³ , אם למדות, מ"מ, הרי זה רק שעל ידם נעשה לידת והתגלות המדות מן ההעלם אל הגילוי, אבל שרש המדות הוא ממקום עליון יותר. וזהו שז"א בעתיקא אחיד ותליא, בחי' עתיק שלמעלה מבחי' חכמה סתימאה. וכיון שהשרש דבחי' ז"א הוא למעלה לא רק מבחי' או"א, אלא למעלה גם מבחי' מוחא סתימאה, שהרי בעתיקא אחיד ותליא, לכן, יש בכח הז"א לפעול עילוי גם בבחי' או"א. ועפ"ז יובן ענין המרכבה דהאבות, דהנה, האבות הן הן המרכבה, אברהם הי' מרכבה לחסד דאצילות, ויצחק לגבורה דאצילות, ויעקב לתפארת (קו האמצעי) דאצילות, דהיינו, בחי' ז"א דאצילות. ולכן הרי הם מעלים את בחי' או"א, שזהו שהם מעלים את הכסא והאדם שעל הכסא, היינו, לא רק בחי' אדם סתם שהוא בחי' ז"א, אלא גם בחי' אדם הראשון שהוא בחי' חכמה (כידוע בענין מה ²⁴ שמו ומה שם בנו ²⁵ , מה שמו חכמה, ומה שם בנו ז"א), להעלותו לבחי' כי לא אדם הוא ²⁶ , בחי' עתיקא, בחי' הא"ס, ועי"ז יהי' בו ביטול נעלה יותר, כפי שהביטול הוא בבחי' כי לא אדם הוא. וזוהי מעלת מרכבת האבות לגבי מרכבת החיות, שמרכבת החיות (שהיא המרכבה דבריאה, ולמטה יותר, המרכבה דיצירה) פועלת העלאת בחי' אדם (אדם סתם, בחי' ז"א) למדריגה נעלית יותר, והו"ע העלאת

8

המדות דתיקון שיומשך בהם מעולם התהו (ששם הוא שרש חיות המרכבה), והיינו, שיומשך בברודים (תיקון) מבחי' הנקודים (תהו), אבל מ"מ, הרי בחי' הנקודים הוא ג"כ בציור אדם, אלא שהוא בציור נעלה יותר. אבל מרכבת האבות פועלת העלאת בחי' אדם (אדם הראשון, בחי' חכמה) לבחי' כי לא אדם הוא, שיומשך בו מבחי' עקודים (שלמעלה גם מנקודים), שהאורות הם עקודים בכלי אחד, היינו, שאפילו הכלי הוא בבחי' אחד, ומשם יומשך בבחי' נקודים וברודים. וזהו כללות ענין עבודת האבות שהן המרכבה, ובמיוחד יעקב בחיר שבאבות, שעבודתו היתה בענין המקלות, כמ"ש ²⁷ ויקח לו יעקב מקל גו' ויפצל גו' מחשוף הלבן אשר על המקלות להיות עקודים נקודים וברודים ²⁸ , היינו, שיומשך ויתגלה גם בחי' עקודים.

ה) והנה

כל זה פעלו האבות קודם מתן תורה, אבל לאחרי מ"ת, ניתן לכאו"א מישראל בירושה מהאבות הכח שיוכל לפעול את עבודת האבות הן הן המרכבה, להעלות בחי' אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, ע"י התורה ומצוות. וכיון שע"י התורה נעשית העלאת בחי' אדם לבחי' כי לא אדם הוא, הרי מובן, שבתורה גופא צריכים להיות ב' בחי' אלו. והענין בזה, שבתורה כתיב ²⁹ אנכי הוי' אלקיך, אנכי מי שאנכי ³⁰ , שהוא למעלה מציור אדם. אך יש בתורה גם בחי' אדם, כמ"ש ³¹ זאת התורה אדם, והו"ע רמ"ח פיקודין שהם רמ"ח אברים דמלכא ³² , וכן שס"ה מצוות לא תעשה שהם כנגד שס"ה גידים ³³ , שזהו"ע ציור אדם. ולכן יש בתורה שני הענינים דהעלאה והמשכה, וכמו ההלכות והמצוות דתרומה ומעשרות שהם באופן של העלאה מלמטה למעלה, וההלכות והמצוות דציצית ותפילין שהם באופן של המשכה מלמעלה למטה. וזהו גם כללות הענין דהעוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור, שגמ"ח הו"ע ההמשכה מלמעלה למטה, ותפלה שבמקום קרבנות תקנום ³⁴ הו"ע ההעלאה מלמטה למעלה, ותורה היא קו האמצעי המחברם.

ו) וזהו

פדה בשלום נפשי גו', כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם. דהנה, ג' הענינים דתורה וגמ"ח ותפלה הם ג' הקוין דהעלאה

9

והמשכה וקו האמצעי המחברם (כנ"ל). ועוד זאת, שבענין התפלה אמרו המתפלל עם הציבור (שהכוונה בזה היא לאו דוקא עם הציבור, אלא בזמן שהציבור מתפללין ³⁵ ), ויובן ע"פ מ"ש בגמרא ³⁶ כתיב ³⁷ כה' אלקינו בכל קראנו אליו, וכתיב ³⁸ דרשו ה' בהמצאו, הא ביחיד הא בציבור, ביחיד אימת אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ, ומזה מובן, שהפעולה דתפלת הציבור במשך כל השנה כולה היא כמו הפעולה דתפלת היחיד בעשי"ת, בהמצאו גו' בהיותו קרוב, שהו"ע התעוררות רחמים רבים, שזהו ענינו של יעקב ³⁹ , קו האמצעי, שעליו נאמר החוט השלישי לא במהרה ינתק, כנ"ל מדברי הילקוט. ועי"ז נעשה ענין הפדי', כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם, הן הפדי' דישראל, והן פדיית השכינה, כי, צרתם וגלותם של ישראל היא צרת וגלות השכינה, ולכן הפדי' של ישראל היא גם פדיית השכינה. וזהו גם שהגאולה העתידה תהי' ע"י מדת הרחמים, כמ"ש וברחמים גדולים אקבצך ⁴⁰ , ופדויי הוי' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ⁴¹ .

______  ______