בס"ד. ש"פ תולדות, ב' כסלו, ה'תשכ"ה*

280

ואלה

תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ⁵⁴¹ . וידועה הקושיא בזה, דמאחר שכבר נאמר יצחק בן אברהם, למה חוזר הכתוב וכופל אברהם הוליד את יצחק. גם צריך להבין מדוע נזכרו בכתוב אברהם ויצחק ב' פעמים. ומבואר בזה בתורה אור ⁵⁴² ובתורת חיים ⁵⁴³ (די חסידישע סדרה), שאברהם הוא בחי' מ"ד, אתערותא דלעילא, ויצחק הוא בחי' מ"ן, אתערותא דלתתא. ויש בזה ב' ענינים. ענין הא' הוא האתעדל"ע שמעוררת אתעדל"ת, וזהו יצחק בן אברהם, היינו, שהאתעדל"ת (יצחק) היא בבחי' "בן", שנלקחת מהאתעדל"ע (אברהם). וענין הב' הוא האתעדל"ע ש(באה לאחרי האתעדל"ת ו)נותנת כח באתעדל"ת שיהי' ממנה ענין של הולדה ⁵⁴⁴ , וזהו"ע אברהם הוליד את יצחק ⁵⁴⁵ . ועוד ביאור בזה ⁵⁴⁶ , דהנה, אברהם הוא בחי' חסד, ובעבודת האדם הו"ע האהבה, ויצחק הוא בחי' גבורה, ובעבודת האדם הו"ע היראה. וכיון שב' הענינים דאהבה ויראה נחלקים בכללות לב' מדריגות, אהבה זוטא ואהבה רבה, יראה זוטא ויראה עילאה, לכן נאמר בפסוק ב"פ אברהם וב"פ יצחק. והנה, סדר העבודה הוא, יראה תתאה, אהבה זוטא, אהבה רבה ויראה עילאה. וכן הוא סדר ד' אותיות שם הוי' מלמטה למעלה ⁵⁴⁷ . וכן הוא גם הסדר בעבודת התפלה (שעלי' נאמר ⁵⁴⁸ סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה – מלמטה למעלה), שלכל לראש הו"ע יראה תתאה, שצריכה להיות קודם התפלה ⁵⁴⁹ (כידוע ⁵⁵⁰ שהחידוש דעבודת התפלה הו"ע האהבה, ואילו ענין היראה צ"ל במשך כל היום). ואח"כ, בעת התפלה, צריך לעורר את האהבה, תחילה אהבה זוטא ואח"כ אהבה רבה. ואח"כ בתפלת

281

שמו"ע באים ליראה עילאה, ביטול במציאות. וזהו סדר הכתוב יצחק (בן) אברהם אברהם (הוליד את) יצחק, דהיינו, יראה (תתאה) אהבה (זוטא) אהבה (רבה) יראה (עילאה). ולפי ב' ביאורים הנ"ל מבוארת מעלת יצחק על אברהם (שלכן הנה לעתיד לבוא יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו ⁵⁵¹ ). לביאור הראשון, כיון שההעלאה דגבורות מלמטלמ"ע היא ללא הגבלה, משא"כ המשכת החסדים מלמעלמ"ט היא בהגבלה ⁵⁵² . ולביאור השני, כי יראה ⁵⁵³ היא למעלה מאהבה ⁵⁵⁴ .

ב) והנה

בא' הביכלאַך שיצאו לאחרונה לחירות ⁵⁵⁵ ישנו מאמר של הצ"צ על הפסוק ואלה תולדות יצחק, ובו מבואר, שעיקר המעלה דיצחק על אברהם היא לעתיד דוקא. והיינו, שגם עכשיו יש מעלה בגבורה על חסד, אבל, בכדי שתהי' מעלת הגבורה, צריכה הגבורה לקבל מחסד. משא"כ לעתיד, לא תצטרך הגבורה לקבל מחסד ⁵⁵⁶ . ועפ"ז מבאר הסתירה לכאורה בין המבואר בכ"מ שחסדים הם למעלה מגבורות ובין המבואר בכ"מ בענין מעלת הזהב (גבורה) על הכסף (חסד). דהנה ידוע ⁵⁵⁷ בענין מחלוקת קרח על כהונת אהרן, שרצה שהגבורות לא יהיו טפלים לחסדים (בדוגמה דלעתיד, שאז יהיו הגבורות עיקר). ועל זה נענש, כי, ע"י שהפריד (ואתפלג) גבורות מחסדים, גרם חסרון בשניהם, הן בחסדים והן בגבורות (שזהו פירוש נוסף בואתפלג, שהו"ע של מחלוקת וחסרון בכל א' מהם גופא), ולכן הי' גם ענשו (שהעונש הוא לפי הפגם ⁵⁵⁸ ) באופן שהי' מן הבלועים ומן השרופים ⁵⁵⁹ , שגבי הבלועים כתיב ⁵⁶⁰ וירדו, ירידה מלמעלה למטה (חסד), וענין השריפה הוא מלמטה למעלה (גבורה), כיון שפגם בב' הענינים. ונוסף על מה שמצינו במחלוקת קרח שהיתה מחלוקת שלא לשם שמים ⁵⁶¹ , מצינו עד"ז גם בקדושה ולאחר מ"ת, גבי שלמה המלך, שבזמנו קיימא סיהרא באשלמותא ⁵⁶² , שנענש על כך שכסף לא נחשב בימיו למאומה, היינו, שאין חשיבות כלל לכסף (חסדים) לגבי

282

זהב (גבורות) ⁵⁶³ . ולכאורה, הרי כן הוא באמת, וכמבואר בכ"מ (ובקיצור בתניא ⁵⁶⁴ ) הענין דכמעלת הזהב על הכסף. ומבאר הצ"צ, שבשביל הבירורים יש צורך בחסדים, ודוקא עי"ז יכולים הגבורות להיות כדבעי. ולכן, הנה עתה, בזמן הבירורים, צריכים הלוים להיות טפלים לכהנים ⁵⁶⁵ . ודוקא לעתיד, לאחרי גמר כל הבירורים, כאשר יקויים היעוד את רוח הטומאה אעביר מן הארץ ⁵⁶⁶ , והעבודה תהי' בקדושה, אזי יהיו הגבורות למעלה לגמרי מהחסדים.

ג) ובענין

מעלת הגבורות על החסדים מבאר הצ"צ שם, שזהו ע"ד מעלת המס"נ (העלאה) על עסק התומ"צ (המשכה), שע"י תומ"צ נעשה יחוד ו"ה, וע"י מס"נ נעשה יחוד י"ה ⁵⁶⁷ , שענינו הוא התגלות עתיק, שלכן אין טעם על מס"נ, כיון שזהו"ע הקשור עם בחי' עתיק שלמעלה מהשתלשלות (ובנפש האדם הרי זה בחי' עצם הנפש שלמעלה מכחות פנימיים ⁵⁶⁸ ). וזהו גם מה שמצינו שכאשר הבית יוסף לא זכה לאיתוקדא על קדושת שמי' רבא, הנה אף שעי"ז קיים יותר תומ"צ, הרי זה נחשב לענין של עונש ⁵⁶⁹ . וזהו גם דיוק לשון הזהר ⁵⁷⁰ גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' וסליק בי' נהורא, סליק דייקא, היינו, שלא מספיק שיש בו אור, אלא האור צ"ל סליק בי', בדרך העלאה.

ויש

לקשר זה עם מ"ש בפרשתנו ⁵⁷¹ ויתן לך האלקים גו', שם אלקים דייקא, כיון שדוקא ע"י גבורות נמשך תוספת אור, כנ"ל בארוכה ⁵⁷² .

______  ______