בס"ד. ש"פ וירא, ח"י מרחשון, ה'תשכ"ה*

231

ואשה

אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע וגו' ⁴⁶⁹ . ומבואר במאמר של רבינו הזקן ⁴⁷⁰ כל פרטי הענינים שבסיפור ההפטרה בעבודת ה', כדלקמן (ס"ב). ובהקדם מ"ש במאמר של ר' הלל מפּאַריטש ⁴⁷¹ (שכנראה מיוסד על מאמר אדמו"ר הזקן הנ"ל) כעין הקדמה ⁴⁷² , דהנה ידוע שכל הסיפורים שבתנ"ך, הגם שהיו כפשוטם, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו ⁴⁷³ , מ"מ, למה בררו הנביאים סיפורים אלו דייקא לכתבם בתנ"ך, ע"כ לומר מפני שרמזו בהם רזין וסודות עליונים וכמה דרכים לעבודת ה' (ע"כ ההקדמה של ר' הלל). ומובן, שכשם שההוראות שבהלכות ודינים שבתורה הם הוראות נצחיות בכל זמן ובכל מקום, כלשון אדמו"ר הזקן ⁴⁷⁴ : התורה היא נצחית [וזהו גם הפירוש במ"ש כי הם חיינו ⁴⁷⁵ (לא רק שבזה היא חיותו (אין דעם לעבט ער), שלומד תורה מתוך חיות, אלא גם) שהתורה פועלת את (אופן) החיים (כיצד לחיות), והיינו, שחיותו של איש ישראל בכל זמן ובכל מקום צ"ל ע"פ הוראות התורה], כך גם ההוראות שבסיפורי התורה הם הוראות נצחיות, כי כל התורה היא תורה אחת, ואי אפשר להפריד ח"ו ענין א' מזולתו. וכפס"ד הרמב"ם ⁴⁷⁶ שהאומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת [ואין הפרש בין הפסוק ⁴⁷⁷ אנכי הוי' אלקיך ובין הפסוק ⁴⁷⁸ ותמנע היתה פלגש ⁴⁷⁹ ], אם אמר משה אמרו מפי עצמו (אפילו אם מודה שזהו אמת וקדוש, אלא שאומר שאין בזה דרגת הקדושה שבאנכי הוי' אלקיך ⁴⁸⁰ ), הרי זה כופר

232

ב(כל ה)תורה (וכן אם אומר כן אפילו על ענין א' בתושבע"פ). ועד"ז אם לא מתייחסים להוראות שבסיפורי התורה כהוראות נצחיות, הנה לא זו בלבד שחסרים הוראות אלו, אלא חסרים גם ההוראות שבהלכות התורה, ועד לאנכי הוי' אלקיך. ובדוגמת ספר תורה שחסר בה אות אחת, הרי זה פוגם בכשרות כל הספר תורה ⁴⁸¹ , דכיון שחלק מסויים בתורה אינו נצחי אצלו, היינו, שבזמן זה אינו קיים אצלו, הרי זה פסול בכל התורה כפי שהיא אצלו. ועד"ז בנוגע לסיפור שבהפטרה זו, שאע"פ שהי' הסיפור כפשוטו בגשמיות [דנוסף לכך שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, כנ"ל, הרי סיפור זה הוא א' מט"ז המופתים שהראה אלישע (וכמארז"ל ע"פ ⁴⁸² פי שנים ברוחך, מכאן אתה דורש שמונה מופתים באליהו שש עשרה לאלישע ⁴⁸³ )], הנה מזה שהסיפור נקבע בתורה, מובן, שיש בו הוראה בעבודת ה'. ואין לומר שסיפור זה נקבע בתורה רק כדי לספר שנתקיימה הבקשה דפי שנים, כי, בשביל זה מספיק לומר שהיו ט"ז מופתים. וכיון שהתורה מספרת סיפור זה, ובכמה פרטים, מוכח, שכללות הסיפור וכל פרטיו שנקבעו בתורה הם הוראות נצחיות בעבודת ה'.

ב) וז"ל

מאמר הנ"ל בביכלאַך ⁴⁸⁴ : כשם שצועקים ביחידות על ריחוקו מאלקים חיים, כן ויותר מכן כל נשמה בעלותה בלילה – צועקת בקול מר על ריחוקה מאלקים חיים. ואמר ע"פ ואשה אחת מנשי בני הנביאים כו': אשה היא בחי' נשמה הנק' אשה יראת ה'. אחת אשר היא אחת עם הוי'. מנשי בני הנביאים שהוא כענין הנבואה, שענין הנבואה ל' ניב שפתים ⁴⁸⁵ שמקבלים מבחי' דבר הוי', כן כל נשמה היא

233

כלי קיבול לקבל השגות וגילוי אלקות ⁴⁸⁶ . צעקה אל אלישע, נוטריקון אלי שע מלשון וישע ה' אל הבל כו', פי' שע אלי. עבדך אישי מת פי' אשי הוא אש יו"ד ⁴⁸⁷ שבחי' אש יו"ד שהי' אצלי בהתלהבות והתלהטות אה' ברשפי אש להכלל ולהבטל בבחי' יו"ד חכ"ע – מת אצלי. ואתה ידעת כי עבדך הי' ירא את הוי' פי' ירא אותיות יאר, שהי' בו כח ⁴⁸⁸ להוסיף תוס' אור בהוי' והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים פי' והנושה מלשון כי נשני אלקים ⁴⁸⁹ , שזה קאי על הנה"ב שהיא משכחת אותי מאלקות, בא לקחת את שני ילדיי הם דו"ר והוא רוצה שיהיו לו לעבדים ⁴⁹⁰ לאה' זרות תאוות הגוף וליראות זרות פן יחסר לחמו. ויאמר אלי' אלישע מה יש לך בבית ⁴⁹¹ כו', ותאמר אין לי כ"א אסוך שמן, פי' שאין לה כ"א עצם נקודת הנשמה. ויאמר כו' כלים רקים כו' פי' כמאמר רב מתיבתא בג"ע ⁴⁹² אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי' כך גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' ⁴⁹³ וסליק בי' נהורא כו' וזהו"ע כלים רקים כו' שצריך להתבונן הרבה ⁴⁹⁴ איך שהוא כלי ריקן בלי שום דעת במוח ובלי שום דו"ר ויתמרמר מאד על ריחוקו ויצעק אל הוי' על ריחוקו מאלקים חיים מקוה"ח ואח"כ יבוא ליתרון האור מן החשך ⁴⁹⁵ , כי באמת לאמיתו יש יתרון לאור כשהוא מן החשך דוקא. וזהו ואת ובניך תחי' בנותר ⁴⁹⁶ . את הוא עצם הנשמה ובניך הם דו"ר שבכל נשמה – תחיי בנותר ביתרון אור מן החשך. כן יזכנו ה' כיר"א (עכ"ל).

ג) ויש

להוסיף, שע"פ המבואר במאמר הנ"ל, יש לבאר הקשר והשייכות של התחלת ההפטרה (ואשה אחת וגו') עם התחלת פרשת השבוע, וירא אליו הוי'. ובהקדים, שבפשטות הענינים, השייכות

234

של הפטרה זו לפרשת השבוע היא, בגלל שבהפטרה מסופר אודות בן השונמית, שאלישע הבטיח לה את חובקת בן ⁴⁹⁷ , וגם לאחרי כן פעל שיהי' קיום להבן כו' ⁴⁹⁸ . וזהו בדוגמת הסיפור בפרשה אודות יצחק, שהמלאך בישר והנה בן לשרה אשתך ⁴⁹⁹ . וגם בנוגע לקיומו של הבן, כדאיתא במדרש ⁵⁰⁰ על הפסוק ⁵⁰¹ ויעש אברהם משתה גדול, עוג וכל גדולים עמו היו שם, והי' עוג לועג על יצחק ואומר שיכול לבטלו באצבעו (והיינו שאין זה דבר קיים), אמר לו הקב"ה, מה אתה מבזה כו', ואדרבה, אין סופו של אותו האיש (עוג) ליפול אלא בידו (או שלא הי' דבר קיים מצד האמירה והעלהו שם לעולה גו' ⁵⁰² , ואח"כ נעשה הקיום – אל תעש לו מאומה ⁵⁰³ ). אבל עפ"ז, הרי רק הסיפור אודות בן השונמית שייך לפרשה, וא"כ, היתה ההפטרה צריכה להתחיל בסיפור זה (ובפרט שיש בו כ"א פסוקים ויותר ⁵⁰⁴ ), ללא ההקדמה ואשה אחת מנשי בני הנביאים גו'. אך ע"פ המבואר במאמר הנ"ל, יש לבאר גם הקשר של התחלת ההפטרה (ואשה אחת גו') עם הפרשה.

ד) והענין

בזה, דהנה, מ"ש בהתחלת הפרשה וירא אליו הוי', אף שבא בהמשך לס"פ לך לך, שכיון שנימול אברהם, לכן וירא אליו, לבקר את החולה ⁵⁰⁵ , הרי זה פרשה חדשה, שמורה שזהו"ע חדש, כי, בס"פ לך לך נאמר שנימול אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו גו' נמולו אתו, דהיינו, כולם ביחד, ואילו בפרשת וירא נאמר וירא אליו הוי', לאברהם דוקא, שהו"ע ונפלינו אני ועמך ⁵⁰⁶ . והנה, הגילוי דוירא גו' הוא גילוי נעלה ביותר, כי, ענינו לבקר את החולה, דחולה בגימטריא מ"ט ⁵⁰⁷ , כיון שהי' אצל אברהם רק מ"ט שערי בינה, שזהו מה שניתן לנבראים שיוכלו להמשיך בכח עצמם, כמארז"ל ⁵⁰⁸ חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד, ואילו שער הנו"ן אינו בשייכות לנברא ⁵⁰⁹ , אלא – בורא, בחי' אחד, שזהו מה שמקבלים מלמעלה. וזהו

235

וירא אליו, לבקר את החולה, שהגילוי מלמעלה ריפא ⁵¹⁰ את החולי של אברהם, והיינו, שנתבטל הענין שהי' חולה (בגימטריא מ"ט), כיון שקיבל גם שער הנו"ן. והנה, גם ענין זה הוריש אברהם לבניו אחריו, לכל אחד מישראל, שיש לו בירושה לא רק מה שאברהם אבינו השיג ע"י היגיעה בעבודתו, אלא גם הגילוי דוירא שנמשך מלמעלה, והיינו לפי שיורש מקבל הכל.

אמנם

כל זה הוא מצד הנשמה, אבל הגוף הרי הוא מעלים ומסתיר כו'. אך על זה נאמר בהפטרה, ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע וגו', שאפילו כאשר הנשמה נמצאת בגוף המעלים, וההעלם הוא עד כדי כך שעבדך אישי מת , הנה גם אז ה"ה אשה אחת , שהיא אחת (מיוחדת) עם הוי', שלכן נוגע ואיכפת לה ההעלם, וכלשון המאמר: "בלילה צועקת בקול מר", והיינו, שזהו אמנם מעמד ומצב של לילה, העלם והסתר, אבל אעפ"כ ה"ה צועקת כו'. וצעקה זו פועלת אשר את ובנייך תחיי בנותר, והיינו, שעי"ז נעשה יתרון, וכמאמר ⁵¹¹ כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, כיון שיתרון האור הוא מתוך החושך דוקא. כן יזכנו ה' כיר"א.

______  ______