בס"ד. ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ה

54

(הנחה בלתי מוגה)

כנשר

יעיר קנו גו' ישאהו על אברתו ¹³³ , ומביא אדמו"ר מהר"ש בעל ההילולא במאמרו ד"ה זה דש"פ האזינו תרמ"א ¹³⁴ (שרושם ממנו נדפס בהמשך יונתי תר"ם ¹³⁵ ) פירוש רש"י על הכתוב, שמפרש נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה כו' שנושא את גוזליו על כנפיו וכו', ומבאר ענינו בנמשל, דהגם שאין לו דמות הגוף ¹³⁶ , מ"מ, מצינו שגם למעלה ישנו הענין דרמ"ח אברים, כידוע שרמ"ח פיקודין (רמ"ח מ"ע) הם רמ"ח אברים דמלכא ¹³⁷ , ועז"נ ישאהו על אברתו, למעלה מרמ"ח אברים שהם המצוות ¹³⁸ , שזהו ענין התשובה, שעל ידה נעשה העילוי למעלה מבחי' רמ"ח אברים דמלכא. וזהו כנשר גו', שהוא רחמני, שהו"ע התעוררות רחמים רבים ¹³⁹ , בחינתו של יעקב ¹⁴⁰ , וכולל גם אברהם ויצחק, כמ"ש ¹⁴¹ זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב, וכפי שמבאר בהמאמר שגם צדיק גמור צריך לרחמים רבים, כיון שגוף הצדיק מסתיר ג"כ. וכידוע ¹⁴² שענין הרחמנות הוא גם על עולמות העליונים, שגם הם נקראים בשם עולמות, עולם מלשון העלם ¹⁴³ , כמ"ש ¹⁴⁴ מלכותך מלכות כל עולמים.

ויש

להוסיף בזה (במאמר המוסגר), ע"פ מ"ש כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ¹⁴⁵ בפירוש הכתוב מלכותך מלכות כל עולמים, שתיבת כל היא

55

בגימטריא חמישים, וקאי על נו"ן אלפים יובלות, ועז"נ מלכותך מלכות כל עולמים, היינו, ש" כל עולמים" (נו"ן אלפים יובלות) אינם אלא מבחי' המלכות בלבד. והענין בזה, דהנה, בנו"ן אלפים יובלות נכללים כל פרטי העליות שבכל העולמות עד לדרגא היותר נעלית כו' ¹⁴⁶ , וכידוע ¹⁴⁷ בענין חלוקת ענין הזמן לימים ושנים וכו' כפי שהוא בכללות העולמות, שענין השנים בעולם שלמטה נחשב לימים בעולם שלמעלה הימנו, ומזה מובן גודל מעלת השנים בעולם היותר עליון, ועאכו"כ העילוי דשמיטה, שהוא ע"ד העילוי דיום השבת לגבי ששת ימי החול, ועאכו"כ העילוי דיובל, ועד לנו"ן אלפים יובלות. ועז"נ מלכותך מלכות כל עולמים, שגם תכלית העילוי דנו"ן (כל) אלפים יובלות אינו אלא מבחי' המלכות בלבד. וזהו גם מה שנקראים בשם עולמות (כל עולמים), עולם מלשון העלם. ומזה מובן במכ"ש וק"ו בנוגע להעולם שלמטה שהוא בודאי ענין של העלם, שלכן, אפילו אצל צדיק ישנו ההעלם וההסתר שמצד הגוף, וכפי שמצינו שמשה רבינו הניח גופו בעולם היצירה ¹⁴⁸ , ורק אליהו זיכך גופו ביותר עד שעלה בגופו כו' ¹⁴⁹ . ובגלל ההעלם וההסתר שמצד הגוף, צריך גם צדיק גמור להתעוררות רחמים רבים, שזהו"ע כנשר וגו'.

ב) וממשיך

בהמאמר, שכדי להיות התעוררות רחמים רבים ע"י התשובה צ"ל ענין הבכי', וע"ד מ"ש לעתיד לבוא בבכי יבואו ¹⁵⁰ , שקאי גם על צדיקים גמורים, וכ"ש כשידע איניש בנפשי' מעמדו ומצבו כו', הרי בודאי שצ"ל אצלו ענין הבכי' כפשוטו, מצד רגש החרטה על העבר, וכמשל ¹⁵¹ האדם שרוחץ בנהר והתחיל לטבוע כו' שמתחרט למה הלך לרחוץ [וכנראה שזהו המקור לסיפור החסידים ¹⁵² אודות גוי מוויטעבסק שהתחיל לטבוע והתחרט למה הלך לרחוץ כו'], ודוגמתו בנמשל הו"ע ירידת הנשמה בגוף בעוה"ז במים רבים שהם טרדות הפרנסה כו' ¹⁵³ , וכידוע שהענין דטרדות הפרנסה, שירא פן יחסר לחמו וכו', הוא ההתחלה לכל עניני ירידה כו', ועל זה צ"ל ענין התשובה, חרטה כו', עד

56

לאופן של בכי'. וזהו גם מ"ש ¹⁵⁴ עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גו', ודרשו חז"ל ¹⁵⁵ עוברי אלו בני אדם שעוברין על רצונו של הקב"ה, עמק שמעמיקין להם גיהנם, הבכא שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין וכו', היינו, שע"י הבכי' בדמעות בגיהנם נעשה התיקון והבירור כו'. אמנם, יש אופן שלא צריך להגיע להבירור וזיכוך דגיהנם, והיינו, כאשר בהיותו בעוה"ז שב בתשובה בבכי' כו'. ועפ"ז יש לפרש עוד פירוש בכתוב עוברי בעמק הבכא גו', שקאי (לא על גיהנם, אלא) על טרדות הפרנסה כו', שעל זה צריך להיות התיקון ע"י הבכי' דעבודת התשובה, כנ"ל.

ג) וממשיך

בהמאמר, שע"י התשובה נעשה ישאהו על אברתו, למעלה מרמ"ח פיקודין שהם רמ"ח אברים דמלכא, דכיון שפגם ולא המשיך בחי' הלבושים ע"י רמ"ח מ"ע, לכן צריכים לשאת אותו למעלה מהם כו'. וזהו יפרוש כנפיו יקחהו, דכנפים הם כלים לרצון העליון ¹⁵⁶ , והרי שרש הכלים הוא גבוה יותר מהלבושים, כידוע ¹⁵⁷ ששרש הכלים הוא מהרשימו שהוא רושם הא"ס כמו שהי' קודם הצמצום. ועפ"ז יובן ענין העלי' שנעשה ע"י ירידת הנשמה למטה, כי ¹⁵⁸ , הנשמות קודם ירידתן למטה שרשם הוא מפנימיות הכלים ¹⁵⁹ , וע"י ירידתן למטה להתלבש בגוף מתעלים הם בבחי' האורות, והיינו, שעלייתן היא מבחי' גרמוהי (כלים ששרשם מהרשימו) לבחי' חיוהי, וכידוע26 שאף שאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד ¹⁶⁰ , הרי אינו דומה אופן היחוד דאיהו וגרמוהי לאופן היחוד דאיהו וחיוהי. אמנם ¹⁶¹ , כל זה הוא לפי הפירוש ¹⁶² שהרשימו הוא רק רושם והארה בלבד, שאז שייך לחלק בין גרמוהי לחיוהי. אבל לפי הפירוש30 שרשימו הוא הרושם דאוא"ס כמו שהי' ממלא כל החלל לפני הצמצום, אזי לא שייך לחלק בין גרמוהי לחיוהי. ועפ"ז צ"ל שהעלי' שע"י הירידה למטה היא למעלה גם מבחי' חיוהי, והיינו, שהעלי' היא למעלה משם הוי' ¹⁶³ (שהוא בחי' האורות ¹⁶⁴ ), דהיינו, למעלה מאותיות שם

57

הוי', שענינם צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות ¹⁶⁵ , ועד למעלה משם הוי' סתם, שאין לו פירוש ועד שאין לו אותיות כו' ¹⁶⁶ , שמגיעים לבחי' זו ע"י התעוררות רחמים רבים כו'.

ד) וזהו

כנשר יעיר קנו גו' ישאהו על אברתו, שכתוב זה מורה על גודל מעלתן של ישראל, היינו, לא רק צדיקים, אלא כאו"א מישראל, כמ"ש ¹⁶⁷ ועמך כולם צדיקים, להיותם נצר מטעי מעשה ידי גו' (כהמשך הכתוב), היינו, שכאו"א מישראל הוא מעשה ידי הקב"ה, שקיומם באופן נצחי שלא שייך בו שינוי כלל ¹⁶⁸ , אלא שענין זה יכול להיות בהעלם, ועל זה משביעים אותו תהי צדיק ¹⁶⁹ , שיומשך ויבוא גם בגילוי, ומזה גופא מוכח שענין זה ישנו בהעלם, שהרי אילו לא הי' בהעלם, אפילו לא בהעלם שאינו במציאות, לא הי' אפשר שיבוא לידי גילוי, וכיון שמשביעים אותו תהי צדיק, עכצ"ל, שענין זה ישנו בהעלם, או בבחי' עיבור כו' ¹⁷⁰ , ולכן, ע"י עבודה ויגיעה יכול לבוא לידי גילוי. ומצד זה מגיע כאו"א מישראל למעלה משם הוי', עד לבחי' העצמות שאין לו עילה וסיבה כו'. ולכן הנהגת הקב"ה עם בני ישראל היא כמו הנשר שנושא את בניו על כנפיו באמרו מוטב שיכנס החץ בי ¹⁷¹ , והיינו, שאף שלכאורה איך שייך לומר כן לגבי הקב"ה, הרי זו קושיא שב"ד של מעלה תובעים וטוענים להקב"ה, וזהו אמנם ענין קשה אצל הקב"ה, אבל אעפ"כ, מתנהג הקב"ה עם בני ישראל באופן שלמעלה מחשבונות כו' ¹⁷² .

______  ______