505
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה כו
שמע"צ- שמח"ת
. . . ובמענה על הערותיו במה שלמדו:
א) בסידור סוף שער הסוכות וז''ל: בענין ההקפות בשמע"צ בסיית עצמה . . והוא ענין המנהג נביאים בהקפות כו' מנהג הנביאים בלבד כו' ושמחת ההקפות לפי שהוא שמחה דס"ת עצמה גבוה היא כו' עכ"ל. ושואל איפא המקור שזהו מנהג נביאים. - בלקו"ת סדייה ושאבתם מים (השני) איתא ,ואינו אלא מנהג" ואין שם התיבה ,נביאים". וכ'"ה בסידור מהרי'"ד בלא תיבת נביאים. -
והנה אתל שאין זה טה"ד בסידור אדהאמיצ -- הרי, לחומר הקושיא, ייל מקור שזהו מנהג נביאים, אף אם הוא דוחק קצת. והוא בהקדם: בדא'"ח הניל מסביר החילוק בין ניסוך היין המים והקפות -- שהם להמשיך מוחין דאימא מוחין דאבא מקיפים דאבא - ובמילא ניסוך היין מוחין דאימא אפשר וצ"ל דין כתוב בתושב"כ אימא, ניסוך המים מוחין דאבא אפשר וצל דין מפורש בתושבע"פ אבא, הקפה בס"ת עצמה מקיפין דאבא (שלמעלה מאבא וכש'"כ מאימא) א'א שיהי' זה דין אפילו מד"ס, ולכן אינה אלא מנהג נביאים.
והנה כמה פרטים בענין ההקפות: א) שזהו בסיית עצמה. ב) שזהו ענין של מעשה ולא של שכל מדות או מחו"ד. ג) שאופנם להוציא הס"ת מן ההיכל המקיפה, וכמוש"כ בסידור שם. ד) שאח"כ מקיפין בה. - ויייל בפעולות ורמזי' פרטים הנ"ל: א) לפי שזהו בס"ת עצמה לכן השמחה שייכת לכל ישראל, ולא רק לבינה בחי' הלוים או לחכמה בחיי סופר, כי זהו למעלה משניהם גם מאו"פ דחכמה, ונתב"ס. ב) בהיותו ענין של מעשה יכול להמשיך או"מ, ועפמשנ"ת בכ'"מ במעלת מצות מעשיות קבייע עבד פשוט וכו'. ג) ע'יי שמוציאין מן ההיכל, א''א, וכמוש"כ בסידור שם, הרי המקיפין שהמעשה ממשיכם הם מא'"א, היינו מקיפין דאבא. ד) ע'יי שמקיפין אח"כ -- הרי זה פועל אופן קליטתם באדם, כי להיותם מקיפין גבוהים וכלליים צ'יל הקליטה באדם בתחלה בעיגולים ואח"כ ביושר. וכמשנ"ת בשיחת שמחית תרנייב שבתחלת ס' תורת שלום.
המורם מכ"ז: פרטי א' ג' הנ'יל מורים על מהות ההמשכה. ע"י פרטי א' ב' ג' נעשית ההמשכה. פרט ד' -- שייך לאופן הקליטה באדם. מובן מזה, דמה שנוגע להמאמר בסידור בהחילוק שבין איכות דין ניסוך היין המים וההקפות -- הם רק הפרטים א' ב' ג'. ופרטים אלו מנהג שנהג נביא הוא, היינו דוד המלך אשר נביא הי' (עיין רש"י מגילה יד, א). כי בדוד מצינו כשהוציאו הארון מבית גו' דוד מפזז ומכרכר והייתי שפל בעיני ועם האמהות עמם אכבדה (ש"ב ו). ומנהג דוד הנביא בזה הוא הוראה לכל ישראל, כמוש"כ ברמבים סוף הל' לולב. ומנהג נביאים כאן - אין הכוונה שמצינו שעשו כן בשמעיצ
הערות
- 1. לקוטי הוספות / שמע"צ-- שמח"ת שיחות 55
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.