502

ות'"ח על רשימתו זו, אף שבנוגע אל הפועל הנה קשה להעמיד על מה שנהג פבייפ, ובפרט כשלא שמע ממנו הטעם ובפרטי פרטיות שאפשר שלא הי' בזה אלא ענין של אקראי וכו'.

במ"ש אודות אמירת השם*, הנה גם פלא בדבר, כי ע'יפ פירוש הפשוט שייך הוא ללפניו** ולא לאחריו, וצ'"ע למה לשנות בנענועים, ובפרט שהוי' מדת הרחמים, ורחמים נוטה כלפי חסד לדרום . . .

6-2

במענה על מכתבו מיום הרביעי, בו שואל על מנהגם הטוב של כמה וכמה מישראל המזכים את הרבים במצות נטילת ארבעת המינים, אשר כדרזיל בויקרא רבה פ"ל הוא הוא הסימן אשר דידן נצח לשנה טובה ומתוקה בכל הענינים.

ושואל אשר ברחוב בין המון עוברים ושבים יש לחוש בודאי שבשיעור מלא עיניו איכא טפח מגולה באשה בשער ושוק וכו/, נמצא דעוברים על לאו דאורייתא כשעושים הברכה, והברכה והנטילה אפילו בשארי הימים הוא רק דרבנו.