492
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה כב
יום הכפורים
במענה על שאלותיו. א) אין מנהגינו לומר ביוהכ"פ או"א ורבש''ע שקודם ואחרי פ' העקדה וכיו"ב.
ב) א'יא תחנון וע'"ח בקששעהמ"ט ביוהכ"פ גם אם לא חל בש"ק ואמר כ"ק מו"ח אדמו'"ר (שליט"א) ע'יח יוהכ"פ זאָגט מען נאָר וויפעל מידאַרף : +
יוהכ"פ-סוכות
. . . ולסיים מענין ימים האלו שבין יוהכ"פ וחה"ס:
כתב מהרי"ל: מיד לאחר יום כפור יעסוק כל אדם לעשות סוכתו, משום שנשלמו ימי תשובה ויום ראשון שנכנס לחטא ח'ו יקדים את עצמו לאתחולי במצוה - והועתק התוכן ברמ"א שו"ע או"ח סוף סימן תרכד.
רמז עמוק רמזו בזה: כשעשה האדם תשובה על העבר וירא הוא שלא יכנס לחטא מכאן ולהבא, עצה יש לזה -- יעסוק בסוכה.
זאת אומרת: סיבות, היותר רגילות, המביאות את האדם הישר לידי חטא ועון הן, כי טועה לאמר, אשר התורה והמצוה אינן ענין אלא לשעה קבועה ביום ואח''כ חפשי הוא לנפשו, אומר אשר התורה והמצוה שייכות רק לאבר פרטי של האדם: הראש (תורת המוסר אשר בתורה מספיקה), הלב (רחמנא לבא בעי, וקיום המצוות בפועל אינו אלא טפל ואינו מעכב) וכיו"ב.
וכשיעסיק שכלו ויתבונן במצות סוכה, מצוה הראשונה אחרי כפרת העונות, יראה אשר צריך להיות תשבו כעין תדורו (סוכה כו, א), כי המצוה היא דירתו של האדם, וכי מקפת היא את כל גוף האדם מכף רגלו ועד קדקדו וגם לבושיו וכליו בכלל . . .
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.