473

ב) מה שהביא ראי' לדבריו מהא שבר"ה הוא בנין המלכות, אדרבה מכאן ראי להיפך, וכידוע דבנין המלכות הוא מהגבו', אלא ששרשם מלמע' מעלה.

ג) הביא ראי' ממה שביום דינא קשיא הוא העלי' בפנימיות וביום דינא רפיא בבחיי חיצוניות. וכנראה ראיתו היא דא"ת דדינא הוא כפשוטו גבו', הרי איפכא מסתברא.

אבל ז'יל הפעי'ח שר"ה פ"ד: והענין כי ביום א' עדיין העולמות אין יכולים להכלל רק הפני' לבד ולכן הוא דינא קשיא, אך ביום ב' אז מתבסמין כל העולמות . . תחלה צריך לכלול פנימיות ואח'כ ביום ב' אז נכללים גם העולמות.

ד) מביא ראי' ממה שבר"ה נמשכת המל' ממקורה למע' מע', ואז נמשך אור חדש שעדיין לא הי' מעולם כו'.

אמת כן הוא אבל לא מפני זה דר"ה הוא דינא קשיא. ואדרבה כהג"ל נעשה ע"יי התקיעות שהם ממתיקין הדינים. (וגם הנ"ל נעשה ע'י גבורות דשם אלקים דוקא. יעוין לקו"ית דיה שוש אשיש תוך פ"ד. ויש ע'"ז משפט וכידוע בפי' משפט לאלקי יעקב, אלא דמשפט איהו רחמי דע"י התקיעות יושב על כסא רחמים).

ה) מקשה על דברי ממה שריה הראשון -- יום ברוא אדה"ר - הי' ביום וא"ו. הנה גם לולא מה שכתבתי צריך לתרץ זה, כי הרי בודאי הכלל לא אד"ו ראש יש לו טעם בנסתר, וכמו שאר עניני התורה, וא"כ איך איקלע רייה הראשון ביום וא"+.

ומה שנ'ל הוא, כי אף דגם ברה הראשון נאמר הל' דינא קשיא (פע'ח שם) בכ"ז אינו דומה לדינא קשיא דר''ה אשר משם ואילך: א) בברוא אדה"ר, היינו קודם החטא, היי מצב העולמות והספי' למעלה מכמו שהם עתה (לי"ת להאריז'"ל ס'"פ בראשית ופע'"ח שי השבת פכ"ג) ובמילא אין הדינים קשים כ"כ. ב) עוד הוכחה דאז לא היו הדינים קשים ב"כ, מהא דאז נעשו כל הענינים מצד כי חפץ חסד הוא ועתה יש דין ומשפט ובאתדליית תליא מילתא (ולכן אומרים שהוא רק זכרון ליום ראשון. לקויית דה והי' ביום ההוא יתקע ספ"א). וכיוז שעכ"פ גם ברה הא' דינים הם לכן לא חל רייה הראשון ביום א''ד שהם מקו הימין. אבל בהיות שאינם קשים (ואולי כדי להורות על חילוק דר"ה זה משלאחריו) חל ביום ואו שאינו מקו הימין אבל נוטה אליו.

ועוד בה שלישיי: הטעם שעתה אין חל ביום וא''ו, עפמ"ש במכתבי הא', הוא מפני שנכלל בו יום ב' בכי טוב מאד, אבל מה שנכלל יום ב' בכי טוב זה נעשה רק ע"י ואחרי בריאת האדם, מתאים לפשוטו של מקרא, ולכן אין טעם זה שייך בר"ה הראשוו.

ו) כתב לתרץ דברי הרמב"ם בקדהיח (פ'ז ה"ז) עפ מייש בתשב"ץ דמטעם ירקי ומתיא אין מספיק לדחות המועדים אבל די הוא לקבוע ימי הדחי' לאד'ו --

הנה אני לא עמדתי כלל במכתבי ע"יז שהרמב"ם לא נקט טעם השיס. כי אף שהתשב"ץ אינו תח"י אבל עד הניל מבואר בפי' הר'"ח ברה ובפי' היד על אתר (וכז מתרץ דברי הרמב"ם בס' בינה לעתים להרב גינזבורג, אף שלא זכר את התשב"ץ). ומה שכתבתי הוא רק העתקת השגת הראב"ד, דהרמב"ם מתחיל ,מפני מה אין קובעין . . באד"ו" וסו"ס לא פירש ,,מה חטא אדיו . . ומה זכה בגה'"ז" וע"ז אין לתרץ דסמך שיודעים