472

שיחה טז

ראש השנה

בימים האלה הנני להביע בזה איחולי לחתימה וגמח"ט, לו ולכל ב"ב שי".

ומענין יומיא האלין: כתב הרמב"ם (הל' קדה'"ח פ"ז ה"ז) ומפני מה אין קובעין בחשבון זה בימי אדו (ר'"ח תשרי). . עשו יום קביעה ויום דחי'. ולא פירש ,מה חטא אדיו שלא יהי' בו . . ומה זכה בגה"ז'' וכמו שהקשה בהשגות על אתר.

ויל דהנה יום א' דר"ה שהוא ר'"ח תשרי -- הוא דינא קשיא. ולכן נדחה מלהיות חל ביום א' משבעת ימי הבנין שהוא ספירת החסד, ביום ד' שהוא ספירת הנצח שהוא ג"כ מקו הימין. וכיון שא"א להיות שני ימי דחי' סמוכים לא נשאר ליום דחי' השלישי אלא

;>> לום וא'ו. ויותר נראה לי דיום וא"ו נדחה מפנִי דהיסוד יום וא"ו הוא המתקת הגבורות .,

וכמרומז במרז"ל (פסחים נד, א) מפני מה לא נאמר כי טוב בשני בשבת מפני שנברא בו אור של גיהנום . . חזר וכללו בששי. ויעוין הגהת מהרי"א חבר שם.

ובזה יובן עוד דיוק, דכיוון דבטח הי' לו להרמב'"ם טעם לדחיית אדיו דוקא, וכהערת הראבייד, למה לא פירשו.

ואם הטעם הוא כנ"ל מובן, וע"פ המבואר בספר השיחות (קיץ ה'ת"ש ע' 41) בשם הבעש"ט, שהרמב"ם הי' מקובל (עייייש בהערתי בזה), אבל נזהר שלא לגלות אפילו ברמיזא מפני שהי' סכנה בדבר בזמנו.

במענה על מכתבו ממחרת יוהכ"פ, וכיון שאין הזמן גרמא להאריך אבוא בקצרה:

א) מ'"ש במכתבו דהא דיום א' דר'"ה הוא דינא קשיא אינו בגדר מדות, שדוגמתן ז' ימי הבנין, תמהתי איך אפ'יל כך בשעה שהש"ס, הזהר, פע''ח, ספרי מוסר וכו' מלאים מזה שר"ה ובכלל עשי"ת הם ימי המשפט ויושב על כסא דין והעולם נידון וכו' וכו'. ובפעי"יח שער רה פ'"א-ב: וביום א' דר'"ה ננסר מרישא דז"א עד הת"ת שלו ועד בכלל ולהיות נוטלת ביום זה כל הנסירות הללו לכן הוי דינא קשיא . . כוונת הנסירה . . לתת דינין שבז"א אליי . . דינין דדוכרא תקיפין ברישא ולכן יום א' נקרא דינא קשיא. ועוד בכ"מ בסגנון זה.