468

ועל ידי זה אשר נצבים אנו כולנו כאחד -- הוי' אלקינו מקיים אותנו היום, דא יומא דראש השנה, לו לעם והוא יהי' לנו לאלקים, עתיד להאיר לנו באור עולם ויגאלנו* בגאולה האמיתית ושלימה במהרה בימינו ממש.

. . . בהדיוק במה שלפעמים כתיב דברי התורה הזאת ולפעמים ספר התורה הזה (וכבר ידוע פירוש רשי בזה שכשנאמר הזאת קאי על התורה וכשנאמר הזה קאי על מלת ספר או דבר, אבל ה"ז גופא צריך ביאור מפני מה מקשרים התיבה לפעמים באופן שיהיי - > כתוב בל'.נקבה-ולפעמים.- בל? זכר)..ומבאר. כהדר"ג-שזה תלגי באופן לימוד התגרה, - אם הלומד הוא כדבעי, שלומד לשמה, משפיע, אז נכתב -- הזה. וזה הי' בימי יהושע. אבל אם הלומד שלא כדבעי, בבחי' מקבל -- אז הל' הוא - הזאת. והוא בימי משה. וצעייק פירושו, כי הרי הזה והזאת שבכתוב מדבר בהתורה ולא בהלומד.

ולפענ"ד נראה ביאור הנ"ל, כי הרי לימוד תורה לשמה כפשוטו הוא לשם ובשביל התורה. היינו שהתורה היא בבחי' מקבל מהלומד, והוא ע''"ד שבכמה מדרזייל נקראים - ישראל חתן והתורה כלה, ומבואר בתורת החסידות -- בארוכה בלקו"ת (ברְכה צד, א. שה"ש לט, ג)-- משא"כ לימוד שלא לשמה דקדושה הוא לימוד אליבא דנפשי' (כפסחים סח, ב. ועייג"כ שער הגלגולים סוף הקדמה ד), שאז התורה משפיע בבחי' חתן -- וישראל בבחי' כלה. ולכן במדבר שהיו דור דעה ואוכלי המן, הי' לימודם יותר קרוב להיות לשמה, וגם לא לשם קבלת שכר, משא'כ כשבאו לארץ ופרנסתם היתה בדרך ארץ, אדם חורש וכו', שזה תלוי בתנאי דאם בחוקותי תלכו, וכפי' הספרא שתהיו עמלים בתורה, במילא הי' אז מקום ללימוד שלא לשמה. ולכן בנוגע ליהושע כתיב הזה, כי אז התורה משפיע, ובנוגע למשה כתיב הזאת, כי אז התורה מקבל . . .