463

. . . ע'"ד הקונטרס המוסגר במכתבו אודות איש הסובל ממחלת הסכיצופרניא אם יכול לגרש את אשתו. -- הנה בכלל שם הנל כולל בתוכו כמה דרגות וכמעט מן הקצה אל הקצה. אבל צד השוה ברובא דרובא כפי עדות הרופאים ה"ה בגדר עתים חלים עתים שוטה ובפרט לאחרי שמרפאים אותם בתרופות החדשות (מלבד שתי הקצוות היינו מיואש ר"ל שאין הרפואות מועילים לו או בצד הטוב שנמצא במצב של מרה שחורה או שמחה יתירה ותו לא מידי), וכנראה ממי"ש בראש הקונטרס אין נדון דידן בכגון דא, ואכ''מ להאריך, כיון שחסרה החקירה העיקרית וחוות דעת הרופאים במצבו המדויק של הנדון. וכנראה גם ממכתב כת"ר שלא לזה -- לשקו"ט - כיוון, ורק לברר אם יש להמשיך ההשתדלות והחקירה ודרישה בזה, ובודאי בחולים כמו אלו יש תקוות טובות לרפאותם ואפילו גם במצבם בעת המחלה ל"ע ול'"ע. בכ'"ז כדי שלא יראה מכתבי ריקם אבוא עכ"פ באיזה שורות בהנוגע להקונטרס, והוא:

א) במה שהעיר על השויית צ'צ חלק אבה"ע סי' קנ"ג, במי"ש אשר לרב הונא מוסר דבר אחד מהסימנים דחגיגה נחשב לשוטה, וקשה לכת"ר דהא מסיק שם בגמרא לעולם דקעביד דרך שטות ובעינן שיתחזק בג' דברים.

ולדעתי כוונת הצ"צ פשוטה. כי בסעיף זה נחית לברר אם ע'יי שטות בדבר אחד נחשב לשוטה בכל הדברים שבזה פליגי הרמב"ם והתוספת וכו' ובהסוגיא שם מוכח דאם אין אפשר למצוא סיבה להנהגתו אפי' בדבר אחד, היינו דלולא הטעם דעושה כדי שתשרה עליו רוח הטומאה וכיו"ב הי' נחשב שוטה אפי' בדבר אחד.

ב) כן מה שתמה שם שאינו מביא דברי התבו"ש בהשוואתו דעת הרמב"ם והתוס', הנה בשו"ת הנל וכן בשות רבנו הזקן כתבו דתבו"ש נדחק מאד במה שמפרש בדברי הרמב"ם וכיון דלא סבירא להו במילא לא פירשו יותר.

ג) במ"ש בהקונטרס בענין בל תשחית ובלשון הרמביים דרך השחתה, יעיין בזה דקדוק לשון רבנו הזקן בשולחנו הטהור סוף הלכות שמירת גוף ונפש סעיף י"ד וטיו והוא מיוסד על דברי הראשונים ועד"ז ייל גם בענין העובר עבירה דאף שהוא מפני שנכנס בו רוח שטות ויש לזה שייכות לשכך יצרו וחמתו.

ד) במה שמסיים לשו'ת הצ"צ. הנה מדובר בזה גם בשו"ת סי' קניש וס' וחידושיו על המשניות מס' חגיגה ומס' גיטין פרק ז'.

ה) להציונים בסוף הקונטרס בפוסקים אחרונים המדברים בדין זה יעוין ג"כ בשדה חמד מחלקת אסיפת דינים מערכת גירושין סי' א' בספרים שציין שם.