433
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
לפירוש זה* מצוה אדה"ז לא ליתן כל הסכום בתשרי-- כ"א רק חלק החדשי 1/12 ולעכב השאר, וליתן מדי חדש לא יותר מ-1/12 וכו?
. וזה בא בהמשך לבי' הפלאת הזריזות!!
ופשיטא דכוונתו אך ורק -- באם אינו בניגוד כלל לזריזות וקדימת הנתינה. כן מובן שכ"ז בצדקה איזו שתהי-- ליד דאה"ק. וזיל בתר טעמיי.
וכמדומה שנק' נוסף על פיה"מ -- בתורת פס"ד בלבושי שרד הל' צדקה סקייג וסקרט"ו. הובא בד'"ה להבין כו' כל פרוטה (להצ"צ, נדפס בפ"ע - עיי"ש בכהניל בארוכה).
וכנראה השייכות דבי' הנ"ל לגביית כסף הכולל (ודכללות האגה"ק): המשלוח לאה"ק אז -- הי' עייי שליח מדי שנה בשנה (וגובים היו זהובים בעיירות אחת בכו"כ חדשים) (כמבואר בכו"כ מכ' רבותינו).
ועפ"ז-- מהי התועלת בנתינה מדי שבת בשבתו כו' להגבאי בכל עיר?!
וע''ז בא הבי' באגה"ק: א) זריזותו כו', ב) רוב המעשה. (מרשימת כ"ק אדמו"ר שליט"א)
6-2
במענה למכתבו מיום הרביעי עם המצורף אליו, בו כותב עד מנהגו הטוב זה משך ל"ז שנה, להפריש מעשר לצדקה, ואשר כיון שבעתיד תתצמצם הכנסה שלו, ואי אפשר יהי' לו להפריש המעשר לצדקה שואל עצה איך להתנהג ובאם צריך התרה או לא וכו'.
ולפלא גדול למה לו להכנס בכל הפלפולא, בה בשעה שהמוצא הכי טוב והעצה היעוצה להמשיך במנהגו הטוב, ולתבוע מבורא עולם ומנהיגו שיתן לו היכולת לעשות האמור מתוך הרחבת הדעת בבריאות הנכונה ובשמחה ובטוב לבב. וע'"ד הפסק דין בהקו דסור מרע, דאמרו רז"ל, כיוז שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא עדייז הוא גם בהנוגע לועשה טוב, דאזלינן בתר רובא מן התורה, וכדמוכח מסיום הכתוב שם וסיום הסוגיא שם (יומא סוף פרק ג).
בברכה לבשו"ט בכל האמור ובסגנון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, צו אַ געזונטען זומער.
בגוף ההלכה - במש"כ שאין רצונו בהיתר-נדר כיון שאין רוצה ח'יו בחרטה על הנהגתו בעבר, לא הבנתי, שהרי אין החרטה על המעשה עצמה, כ"א על ענין הנדר שבזה. ולהעיר ג"כ מנוסח התרת נדרים שקבע אדה"ז בסידורו. ומשם מובן ג"כ שבלי היתר א'"א, דפשיטא דלא גרע ממנהג טוב ג"פ.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.