415
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
רשאי לאומרם בע"פ, וה"ה בכל קריאת הקרבנות ביום טוב ר"ה ויוהכ"פ דמחולקים משאר קריאת התורה, וראה תוס' מגילה ל, עייב וכן ברמב'"ם הל' תפלה דחילק ענין קריאת התורה בשני הלכות ולדכוותי' יספיק הקיצור . . .
. . . בקריאת התוכחה כמה מנהגים בזה (ראה נ'"כ שער אפרים ש"ז סכי"ג. וש"נ). בביהכנ"ס כאן נוהגין, אשר הבעל קורא עולה מעצמו (בלי שיקראוהו בשמו) ומברך תחלה וסוף.
. . במש'כ במנהג חבייד שהמגבי' הסיית חוזר ומניחה על הבימה וגוללה בעצמו ורק אז יושב על הספסל ואחר כורך המפה כו'* -- ראה ערוך השולחן (שהי' מראשי האשכנזים) סקמ"ז סיט ששיבח מנהג זה. ומסיים שמנהג האשכנזים תמוה. ועל הטעם שכותב יש עוד להוסיף: א) מוכח מכמה מנהגי ס"ת שמהדרים שתהי' הסיית פתוחה רק בעת הצורך ותומי לגוללה. ב) למעט עד כמה שאפשר בחילוקי מנהגי בניי. והרי אצל הספרדים שהגבהת הס"ת היא לפני קרה"ת -- המגבי' חוזר ומניחה על הבימה וכן הוא הסוגרה (או גוללה). ג) בכדי שתהי' הגלילה כדבעי -- ראה שערי אפרים ש"י סי"ט.
במש"ב עייד פתיחה דג' עמודים - ראה משנ"ב סקל"ד.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.