389
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
לדכוותי' אך למותר, ומדובר בזה גם ביו"ד סו"ס רפייד בגליון מהרש"א שם (בשויית צור יעקב ספיב), ולפני זה בשו"ת הרמב"ם הובא בבית יוסף סי' רפייג. שו"ת הרדב"ז ח'יג וחיד. ועוד.
(ממכתב כ"א טבת, ה'תשט"ז)
. . . איסור רפוי לעכו"ם וכיו"ב הוא משום לא תחנם (ע"ז כ, א) ולא משום דמורידין כו' דלאו כל עכו"ם הוא בדין דמורידין (שו"ע יו"ד רסקנ"ח) -- ולכן אין לחלק בין יש בו סכנה או אין ב'"ס. ופשוט.
(ממכתב כ"א שבט, תשט"ו)
, . . הדוגמא מאיסור חתנות דנתינים לכאורה אינה מוצלחת -- כי גרים הם ואיסורם אין שייך לעיז. - וצ'"ע למה נדחק כ'-- והרי פרשה שלימה היא בדברים ז' (וכקדושין סח, ב) וראה ג"כ מלאכי ב, יאזיב.
(ממכתב ח' ניסן, תשט"ז)
. . . במה שהעיר למה שכתבתי בענין איסור חתנות דנתינים, אשר ישנן דיעות שנכלל באיסור לא תתחתן מטעם כי יסיר את בנך כו'.
הנה בנידון דידן, המדובר הוא אודות המקור להכתוב בקוראַן, ז. א, למה שכתב אחד שהי' עם הארץ בעניני יהדות, וידיעותיו קבל למקוטעים מפי אחרים, וכמוכת מסתירות שישנם בקוראן. ומזה מובן שקרוב לודאי שהמקורות לידיעותיו ולמסקנותיו צריכים להיות פשוטים וקלים להמצא. ולכן במקום שיש לומר שיסודו מפרשה מפורשת בדברים וע"ד זה במלאכי, וכמו שציינתי במכתבי, אינו מובן למה לנו לדחוק שפלפל בדעת הראשונים או אפילו בדעת אמוראים והכריע לצד אחד וכיו"ב.
הערות
- 1. (ממכתב ט' חשון, ה'תשי"ז)
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.