255
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ללבנה (,מאור הקטן"*6 הוא ע"ד החילוק שבין גאולה לגלות*: חמה, ,מאור הגדול", שמאירה תמיד בכל התוקף ללא כל שינויים -- מורה על הגילוי ד,שמש הוי'"י באופז תמידי, שזהו מצב של גאולה לאמיתתו - גאולה שאין אחרי' גלות'י; ואילו לבנה, ,המאור הקטן", שיש בה שינויים כו' -- מורה על ענין הגלות, כידוע?י שמיעוט הלבנה (,לכי ומעטי את עצמך") הוא השורש דחטא עה"ד כו' עד לענין הגלות כו'.
ונמצא, ששנת העיבור (החיבור דשנת הלבנה עם שנת החמה) מורה על החיבור דגלות עם גאולה, היינו, שניכר ונרגש שכל עניז הגלות אינו אלא בשביל הגאולה, כאמור ,עלה ארי' במזל ארי' והחריב את אריאל .. על מנת שיבוא ארי' במזל ארי' ויבנה אריאל".
ולא עוד, אלא שהשלימות דשנת הלבנה שתהי' בשוה לשנת החמה (בשנת
9) להעיר מהידוע (ראה מגלה עמוקות אופן קפה. אלשיך ואוה"ח ר"פ ואתחנן) שאם הי' משה מכניסן לארץ ובונה ביהמ"ק לא הי' נחרב ביהמ"ק לעולם והי' לו קיום נצחי כמו שיהי' לע"ל, משא"כ כשנכנסו ע"י יהושע כו' -- מכיון ש,פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה" (ב'"ב עה, טע"א. ספרי ופרש"י פינחס כז, כ), היינו, ,במו שאין מניעה לשמש לזרוח אורו בתמידות . . כן לא הי' מניעה ועיכוב בשום פעם לגילוי אלקות בביהמ"ק כשהיי משה מכניסם לארץ, משא"כ ע"י יהושע שהוא כפני לבנה, פעמים מתקרבת ופעמים מתרחקת . . וזה ה" עיקר כוונת משה בבקשתו ליכנס לארץ, כדי שיתקיים בה קיום נצחי בלתי חורבן ביהמ"ק" (אוה"ת ואתחנן ע' ע. צג).
0) ראה שעהיוה"א פ"ד ואילך. ובכ"מ.
41) מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר -- פסחים קטז, ב. ועוד.
2) ראה ד"ה ע"כ יאמרו המושלים תרצ'א (בסה"מ קונטרסים ח"א). ובכ"מ.
3) חולין ס, ריש ע"ב.
העיבור) היא -- מעין ודוגמת היעוד* ד,והי' אור הלבנה כאור החמה" (כמו שהיתה קודם מיעוטה, ,שני המאורות הגדולים"55), לעתיד לבוא.
ה. ויש להוסיף, שהחיבור דחמה ולבנה (ע"ד ,והי' אור הלבנה כאור החמה") קשור גם עם ענין הנישואין דחמשה עשר באב:
אודות מעלת היו"ט דחמשה עשר באב (ויוהכ"פ) -- איתא במשנה: ,בנות ירושלים (ויש גורסים ,בנות ישראל"*י) יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה כו', וכן הוא אומר* צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה (מלך שהשלום שלו") בעטרה שעטרה לו אמו (כנסת ישראל) ביום חתונתו וביום שמחת לבו"% -
ועפ"ז יומתק שבירושלמי הובא הפסוק ,צאינה וראינה גו' ביום חתונתו גו'" (לא רק במשנה, בהמשך ליוהכ"פ, אלא) גם בגמרא, בהמשך לחמשה עשר באב, מכיון שענין הנישואין (,יום חתונתו") שייך גם לחמשה עשר באב.
הערות
- 1. ט"ו מנ"א תשמ"ו
- 4. ישעיי ל, כו.
- 5. ראה שינויי נוסחאות למשניות. וש"נ. וי"ל שאין זו מחלוקת במציאות, אלא, שיש חילוקי דרגות ב,מחול", כנראה גם בפשטות: ,מחול" הכי נעלה - אצל ,בנות ירושלים" דוקא, ו,מחול" שלמטה מזה - ה" גם אצל ,בנות ישראל" (כל הבנות שבארץ ישראל, או אפילו כל בנות ישראל, גם בחוץ-לארץ).
- 6. שה"ש ג, יא.
- 7. פרש"י על המשנה.
- 8. ,ביום חתונתו" (,זה מתן תורה") קאי (בפשטות) על ,יוהכ"פ, שניתנו בו לוחות אחרונות", ולכאורה, אינו שייך לחמשה עשר באב. אבל, מכיון שגם בחמשה עשר באב ,יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות, בחור שא נא עיניך וראה כו'", בלומר, שחמשה עשר באב הוא זמן של שידוכין כפשוטו -- מובן, שחמשה עשר באב הוא גם זמן השידוכין דכנס"י עם הקב"ה, שהרי כל ענעני נישואין למטה משתלשלים מהנישואין דכנס"י להקב"ה. וראה אוה"ת נ"ך (שם ע' א'צז) בפירוש ,שא עיניך" -- .ע"ד בזמז שישראל מסתכלין כלפי מעלה . . בשרש הענין יחוד עליון".
מצוטט ב־1 עמודים
- מאמרים מלוקטים בס"ד. יום ב' פ' עקב, חמשה עשר באב ה'תשמ"ז לקו"ש חכ"ט ע' 255
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.