208
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
,חייבים הכל לעשות תשובה", שהרי הדבר תלוי במצבו של האדם.
לעומת זאת, ביום הכפורים, הגורם לחובת התשובה הוא הזמן, ולכן חלה חובה זו על כולם - זהו ,זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים... חייבים הכל לעשות תשובה". כשהחובה חלה מפני הזמן, היא חלה על ,הכל" בלי הגבלה.
ואין לשאול: כיצד ניתן לחייב את ,הכל" לחזור בתשובה, והלא רק מי שחטא חייב בתשובה!
את זאת מבהיר הרמב"ם בדבריו מיד בתחלת ההלכה הבאה*: ,עבירות שהתוודה עליהם ביום הכפורים זה, חוזר ומתוודה עליהן ביום הכפורים אחר, אף"על-פי שהוא עומד בתשובתו, שנאמר* כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד". וכיון ש,אין% צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", יש תמיד מקום לתשובה לכל אחד, שהרי ,וחטאתי נגדי תמיד", למרות שכבר נתכפר, (בדומה לענין של .חוזר ומתוודה עליהן")'*.
יום הכפורים
וההבדל בין שתי חובות אלו של חזרה בתשובה הוא: כאשר הגורם לחובת התשובה הוא מצבו של האדם, הרי אם האדם לא חטא, או שכבר שב על חטאו, עזב את החטא, שזוהי ,מצות התשובה מן התורה"**, אין חלה עליו שוב החובה להתעורר בתשובה על חטא זה, אף"על-פי ש,וחטאתי נגדי תמיד".
אך ביום הכפורים, שאז הזמן גורם לחובת התשובה, וחלה החובה על ,הכל לעשות תשובה" - הרי אז, אם היה לו אידפעם בחייו משהו הטעון חזרה בתשובה*, הרי הוא חייב בכך משום
הערות
- 4. ה"ח.
- 5. תהלים נא, ה.
- 6. קהלת ז, כ.
- 7. בבית אלקים (להמבי"ט) שער התשובה פ"ו (ד"ה עוד אפשר) ד,,אפשר לומר כי לא הזכיר כאן כי אם הוידוי ולא התשובה כי אינו צריך לחזור ולשוב על מה שחטא מקודם כיון ששב מקודם אבל להעלותו על שפתיו בוידוי הוא צריך (והטעם -) להיותו נזכר שלא ישוב עוד".
- 5. אבל ע"פ משנ"ת כמ"פ (ראה לקו"ש (וחידושים וביאורים) שבהערה 26. לקו"ש [המתורגם] חי"ז
- 6. ע' 210) שגדר הוידוי הוא מה שהאדם מבטא בשפתיו החרטה שבלבו (וראה רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב), מובן לכאורה, דכאשר מתוודים בפה צ"ל בשעת מעשה הרגש החרטה שבלב (ולהעיר ממ"ש המבי"ט עצמו בקרית ספר (ריש. הלי תשובה) ,,התשובה והוידוי מצוה אחד היא שאין וידוי בלי תשובה"*). - והרי אדה"ז מפרש הענין דוחטאתי נגדי תמיד לענין תשובה, כדלקמן סעיף ז. וראה שערי תשובה לר"י בסופו.
- 7. ומה שלא הזכיר הרמב"ם ,תשובה" - י"ל כי נכלל במה שממשיך שם ,שהוא עומד בתשובתו". ואכ"מ.
- 8. אגה"ת פ"א (צא, רע"א). וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 207 ואילך.
- 9. יתרה מזה נלפענ"ד (והנפק"מ להלכה): א) המקדש אשה תיכף להתחלת חיובו במצות
- 10. *) אבל י"ל שמספיק מה שכבר גמר בלבו בעבר (חזהו מה שאומר בשפתיו). ובפרט עפמ"ש בבית אלקים שם רפ"ג בנוגע לוידוי, שע"י ,,שגומר בלבר כו' ואומר דברים אלו בפיו ובשפתיו אז יבוש ויכלם מלשוב עוד למה שחטא", שלכאורה ענין זה אפשר גם מבלי שיתעורר עתה ברגש של תשובה כו'. וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ז ע' 248. ואכ"מ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.