193
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
לפיכך, כאשר חש משה רבקו ש,נסתמו ממנו .. מעינות החכמה" - חל שינוי ו,סתימה" ב,אור" שלו - הרי זאת הוכחה לכך שנפגעה עצם המהות של אורו - לצאת ולבא.
ולכן אין חשוב מהו הענין שבו חל השינוי - ,נסתמו ממנו" - אפילו הוא ענין שאינו קשור, לכאורה, להשפעתו לבני ישראל - הרי עצם השינוי מוכיח שהגיעה תקופה של שינויים, תקופה של ,פני יהושע כלבנה" - אור של שינויים.
ה. כל פרט בתורה נוגע למהות נפשו של היהודי
מענין זה אצל משה נלמדת הוראה בעבודתו של כל יהודי,
כי אף"עלדפי ש,מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדרגת .. רעיא מהימנא (משה רבינו)"*, הרי מפני ש,כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבינו ע"ה", יכול כל יהודי להשיג ,אפס קצהו ושמץ מנהן"*.
ויש לומר, שזוהי משמעות דברי חז"ל 5 ,כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו". והרי, לכאורה, מדוע נקבע עונש כה חמור רק על שכחת ,דבר
וילך שיחות 1
אחד ממשנתו", ואף ייתכן שיהודי זה זוכר את כל התורה כולה חוץ מאותו דבר אחד?!
הרי אחד ההסברים לכך הוא: אצל יהודי צריכים דברי התורה להיות חקוקים בעצם מציאותו, עד שכל מלה בתורה תשפיע בעצם מציאותו. ולכן, האפשרות של ,שוכח דבר אחד ממשנתו", ולא חשוב איזו כמות שכח, צריכה לגרום אצלו לשבירה בעצם מציאותו, ,באילו% מתחייב בנפשו".
וכך גם לגבי הזמן - שכל רגע בחייו של היהודי צריך להיות קשור לתורה. ולכן, כאשר יהודי מתבטל ח"ו מלימוד תורה אפילו רגע אחד ש,אפשר (לו) לעסוק בתורה (הרי) .. הכרת תכרת" - הדבר פוגע בעצם מציאותו. אין כאן חשיבות לכמות הזמן שהפסיד בו את לימוד התורה, אלא חשוב עצם הדבר שעבר עליו רגע שבו לא היה קשור לתורה.
ובדומה לכך גם לגבי כל עניני היהדות: אצל יהודי צריכה עבודת ה' להיות חקוקה במציאותו, כך שהפרט הקטן ביותר בעבודת ה', ואפילו דקדוק קל של דברי סופרים או אפילו מנהג ישראל - יהיה נוגע לו בנפשו, כך שאם הוא מפסיד ח"ו אפילו ,דבר אחד", ואף
הערות
- 0. ל' התניא פמ"ד (סג, א).
- 1. תניא רפמ"ב. וראה גם פמ"ד שם.
- 2. אבות פ"ג מ"ח. הובא להלכה בהל' ת"ת לאדה"ז (פ"ב ס"ד ואילך).
- 3. ראה הל' ת"ת שם ס"ה.
- 4. סנהדרין צט, א. הובא בטושו"ע יו"ד סו"ס רמו (סכ"ה). הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ס"ו (אלא שבטושו"ע והל' ת"ת שם הובאה רק התחלת הכתוב (הענין) ד,,דבר ה' בזה"). תניא פ"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.