191

מכך מובן בפשטות, שב,דברי התורה" שלימד משה את ישראל, ואפילו לפי פירושי התורה שבעל-פה, נכללו רק גופי ההלכות והפירושים של התורה שבעל-פה, אך לא פלפולא דאורייתא, שאין לו גבול.

ועל-אחת -כמה-וכמה לפי מאמר הגמרא*, שפלפולא דאורייתא ,לא ניתנה .. אלא למשה ולזרעו" אך ,משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל" - מובן, שגם ללא פלפולא דאורייתא הרי ,דברי התורה" שקבלו בני ישראל ממשה הם ,דבר שלם".

לפי זה מובן שאין סתירה בין הדברים, שלמרות ש,נסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה", בכל זאת מסר משה רבינו לישראל את שלש הפרשות בשלימותן - הן את הפרשות עצמן, בתורה שבכתב, והן את פירושיהן, של התורה שבעל"פה - פירושיהן ממש - כי ה,,מסורות" אינן קשורות מלכתחילה לפרשיות עצמן*"? (לכתב). ולגבי ה,מעינות"**, פלפולא

8) נדרים לח, א. פלפולא.

9) אף שע"י הפלפול ,יתחדשו ג"כ חידושי הלכות לאין קץ" (ל' אדה"ז בהל' ת"ת שם) - מ"מ, אינו מוכרח (ואי אפשר) שמשה ילמד בפועל עם ישראל פלפולא דאורייתא לתכליתו (משא"כ ההלכות והמדרשים שנתגלו לנו שיש להם קץ - הל' ת"ת שם). ואכ"מ.

*29) ראה שוה"ג להערה הבאה.

0) הטעם שרש"י לא הסתפק ב:מסורות" ומוסיף .ומעינות החכמה" - יש לומר, ע"פ המבואר לעיל (הערה 7) שרק ,נסתמו ממנו", אבל

וילך שיחות -

דאורייתא, אין כלל הכרח שמשה ילמד זאת לבני ישראל, כדלעיל.

ולכן אין רש"י מתבטא בפשוטו של מקרא במושג ,שערי חכמה", שאינו קשור להבדלים ולמשמעויות שהוסברו לעיל.

לפי זה יש לבאר מדוע מדייק רש"י ומביא גם את המלה ,מעינות החכמה" - ואינו אומר ,מעינות התורה" - כדי להדגיש, שה,מעינות" אינם הכרחיים להבנת התורה וההוראה, שהרי אז היה משה מוכרח ללמדם לישראל<, אלא זוהי הוספה של חכמה שבתורה'5.

ד הנהגת משה כ,חמה"; הנהגת *הושע - כ,לבנה"

אך, לכאורה, אין מובן כל כך: הענין של ,נסתמו ממנו מסורות

לא ניטל ממנו מה שניתן לו - ועפ"ז י"ל שנסתמו ממנו רק ה,מסורות" השייכות לג' פרשיות אלו*, שהם מתי מספר לפ"ע, וקשה לומר לכאורה שמשו"ז ,לא אוכל כו' בדברי תורה" שמשמע שהי' כאן חסרון כללי.

אבל לאידך גם ,מעינות החכמה" לחוד לא מספיק, שהרי אי" נוגע להלימוד עם בנ"י, כדלקמן בפנים.