180

בתורה ומצוות קיים הענין שהם רצון העליון ברוך הוא, וכן שהם העונג האלוקי ברוך הואל, ,נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"*. וההבדל ביניהם' יובן, מכיוון שדיברה תורה בלשון בני אדם - מכפי שהם בנפש האדם למטה (ובפרט שכוחות הנפש ,השתלשלו" מלמעלה?):

שני הכוחות - הן תענוג והן רצון - הינם (לא מהכוחות הפנימיים של הנפש, שכל אחד מהם הוא כח פרטי, אלא) מהכוחות המקיפים, כלומר: כוחות כלליים, שבהם הנפש כולה מתבטאת. החילוק ביניהם הוא - באופן ,גילוי הנפש" שבהם, דבר שיש בו שני אופנים:

רצון - הוא גם מלשון רץ: כל הנפש רוצה, נמשכת, רצה לדבר שהוא חוץ ממנה, תענוג הוא להיפך - הוא ענין של מנוחה, ותענוג אמיתי ובפרט שלימות התענוג הוא, כאשר האדם מתענג בעצמותו*.

אלו הם איפוא שני הענינים של ,נצבים" ו"וילך" - העדר שינוי ושינוי

נצבים-וילך

- למעלה כביכול: עונג - המנוחה באמיתתה ובשלימותה, בעצמותו. - ענין של העדר השינוי; ורצון - ריצה והטיה - ענין של תנועה ושינוי.

יא. שתי העבודות קשורות לתכונות של ,בן" ו,עבד"

מכיוון שבראש השנה צריכים לפעול ש,תמליכוני = עליכם"", שהקדושברוך-הוא יהיה עלינו מלך - קשור הדבר עם שתי התנועות האמורות: ראשית צריכים לפעול למעלה, כביכול, את העונ" בענין המלוכה, ולאחר מכן - את הרצון* למלוכהל.

ולכן נדרש מבני ישראל - הנדרשים לפעול את ה,תמליכוני" שתי תנועות, ובלשון תפילת ראש השנה*: ,אם כבנים אם כעבדים", שהפירוש הפנימי בכך הוא*: בראש השנה נדרשים וישנם בפועל שני אופני העבודה - הן כ;בנים" והן כ,עבדים" (כפי שאומרים: אבינו מלכנו). והחילוק ביניהם הוא"י: בן - קשור עם עצמות אביו, והאב משתעשע ומתענג בבנו