176

08 לקוטי הנאמר):; אך בלימוד תורה שבעל פה, באם ,לא ידע מאי קאמר" - אינו יכול לברך ברכת התורה*. לימודה* קשור בהבנת האדם, השונה אצל בית שמאי או בית הלל, למרות ששניהם קיבלו מאותם תנאים, שמעיה ואבטליון, שהם קיבלו דור מדור עד למשה רבינו שקיבל תורה מהקדוש-ברוך-הוא - ובמשך הזמן הרי התווסף אצל כל אחד מהם בחכמה בינה ודעת התורה.

ובדומה לכך קיימות שתי התנועות בתורה שבעל פה עצמה: נדרש ,לאפשה לה בכל יומא"י, לחדש בתורה, אך בהכרח לעשות זאת תוך זיקה ובהתבסס רק על כללי ויסודות התורה, תוך התאמה מוחלטת להלכה - שבהם (היסודות הכללים וההלכות) לא יתכן כל שינוי, ,התורה זו לא תהיה מוחלפת"::.

וכמאמר רז"ל הנ"ל ,כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ניתן למשה בסיני". שלכאורה הרי זו סתירה פנימית: ,לחדש" משמעו שהתלמיד חידשי זאת בשכלו, וכיצד אומרים

נצבים-וילך

שזה ,ניתן למשה בסיני"?

אך הביאור בזה (כמדובר פעמים רבות''): הסברא המסויימת היא אכן חידוש של התלמיד ותיק [בהתאם לחובתו של כל איש מישראל ללמוד כל מה שנאמר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, וגם ,לחדש .. הן בהלכות הן באגדות הן בנגלה הן בנסתר"];

אך זו מבוססת על הכללים אותם משה קיבל בסיני, וה,חידוש" מתבטא - בכך שהוא מגלה את הסברא וההלכה הפרטית מן הכללי* - כהלכה

ואם לא, רחמנא ליצלן, הרי זה כפשוט היפך התורה, וכדבר המשנה" ,המגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא".

ור חובה שוה של תפילה, שינויים בכוונת הלב

בתפילה:

כללות התפילה היא ציווי לכל נפש*, ובכל יום ויום; לאידך התפילה