174
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
קשורה עם הברכה של ,שבת מברכים" חודש תשרי, כאמור - משום שענין זה בברכה (ש,בכח זה ישראל מברכים את החדשים י"א פעמים בשנה") אינו נוגע כל כך לשבת שלפני ראש השנה, מפני ש,כח זה" מתבטא בגלוי רק בשבתות מברכים שלאחרי זה, ולכן יתכן לפעמים לקרוא על כך - גם לאחר ראש השנה.
ג. ,נצבים" ,וילך" - מושגים הפוכים!
כל ענין מתבטא בשמו אשר יקראו לו בלשון הקודש. לאור זאת מובן בפשטות בנוגע לשם הפרשות ,נצבים" ו"וילך", שתוכנם בא לידי ביטוי בשמותיהם המסויימים הללו. המילים ,,נצבים" ו"וילך" - מכילים שני מושגים שונים ואף הפוכים.
הפירוש של נצבים הוא. (כמוזכר בתורה הנ"ל) ,קיימים ועומדים". לא סתם עמידה, אלא עמידה חזקה בתוקף. כפי שנתבארי' על כך, ,גצבים" הוא מלשון ,נצב מלך"*', דבר המורה*' על עמידה בתוקף הכי. גדול, בדוגמת ,נצב" של מלך;
לעומת זה ,וילך" תוכנו - הליכה, היפך מעמידה בכלל, ועל אחת כמה וכמה מנצבים - עמידה בתוקף.
ואף על פי כן נאמר, כי ,נצבים"
נצבים-וילך
ו"וילך", לא רק מתחברות יחד (כמו בשאר הפרשות המצטרפות), אלא יתר על כן: הן בעצם פרשה אחת.
ד. שני צירים מרכזיים בעבודת ה'
ונקודת הביאור בזה: כללות עבודת ה' מיוסדת על כך שחייבים להיות שני הקווים והתנועות האמורות" - ,נצבים", עמידה בתוקף, העדר שינוי; ו"וילך" - הליכה מחיל אל חיל, עד לאופן של ,אין*' להם מנוחה"?',
הערות
- 4. אוה"ת נצבים ס"ע א'רא.
- 5. לשון הכתוב - מ"א כב, מח.
- 6. אוה"ת שם ס"ע א'רב ואילך.
- 7. ראה גם מכתב ו' תשרי תשד"מ (נדפס בלקו"ש חכ"ד ע' 632).
- 8. ל' חז"ל - סוף ברכות ומו"ק. וראה הערות הבאות.
- 9. ויש לומר, שזהו הטעם לחילוק דב' המסכתות - מו"ק ותמיד: בסיום דמס' מו"ק - ת"ח אין להם מנוחה כו' שנאמר ילכו מחיל אל חיל; ומס' תמיד סיומה - מזמור שיר ליום השבת כו' ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים
- 7. כי* תמיד - העבודה התמידית, והרי במס' זו מדובר ע"ד ,סדר התמיד לעבודת בית אלקינו" (תמיד פ"ז מ"ג בסופה. ובפשטות קאי על כל המסי שלפנ"ז), ולכן סיומה הוא בענין שבת ומנוחה, העדר השינוי (ראה לקמן סעיף ז;
- 8. ואילו מס' מועד קטן, תוכנה (כשמה) ע"ד הזמן שנשתנה מהרגיל, וזמן - בכלל, תנועה ושינוי -
- 9. *) ואולי י"ל, שזהו ג"כ טעם החילוק, דסיום מס' מו"ק - שינוי - הוא בגמרא, וסיום תמיד - מנוחה - במענה. כי החילוק בין משנה וגמרא הוא ע"ד החילוק בין תושב"כ ותושבע"פ (דלקמן ס"ה): משנה היא (בעיקר) הלכות פסוקות - בלתי משתנה. ולכן סיומה (במס' תמיד) בענץ המנוחה; גמרא היא שקו"ט בהלימודים והסברות (ובפרט בבבל6 - סיומה (במו"ק) הוא בענין דהליכה כר'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.