170

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שליליים, באה ראיית העין, ומולידה חמדה בלבו.

וזהו הדיוק בלשון הפסוק בפרשתנו, שהגורם הראשון להדרדרות הרוחנית של בני ישראל הוא ,איש... אשר לבבו פונה" - ביטוי זה מצביע על כך שהחסרון איננו בלב עצמו (כ,לבבם הערל"3) אלא בנטיית הלב, הטייתו עקב גורם חיצוני, כפי שמפורשת בפסוק השתלשלות המצב - .כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים... ותראו את שקוציהם... לבבו פונה... לעבוד את אלקי הגויים ההם" - האופן של ,העין רואה והלב חומד".

ד. ביטול האפשרות של .לבבו פונה"

לפי האמור לעיל מובנים הדברים:

א) הביטוי ומל", = שמשמעותו כריתה וניתוק, מתאים להיאמר על פעולה זו, כי המטרה היא להסיר את האפשרות של ,לבבו פונה", ולשם כך יש לנתק את הקשר בין הראיה לבין הלב, כך שהלב לא יחמוד את מה שהעין רואה ,ותראו את שקוציהם".

ב) מל ה' אלקיך..." - בפעולה זו יש צורך שתיעשה דוקא על ידי הקדוש-ברוך-הוא, כי האדם מסוגל להסיר את ערלת הלב, את האוטם או הטפשות שלו, אך אין בכחו לבטל את הקשר שבין ראיית העינים לבין הלב.

כח זה הטביע הקדוש-ברוך-הוא, ורק בכחו יתברך לבטלן'.

וזוהי גם המשמעות של הנאמר בהמשך הפסוק .(ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך) לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך... למען חייך": כיון שתילקח ממנו לחלוטין האפשרות של ,לבבו פונה"<, הוא יגיע במילא למצב של* ,לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך": לא תהיה זו סתם אהבת ה', אלא שאלה יהיו כל חייו של היהודי<.

ה. אלול - תשובה או אהבה

מענין זה נובעת מסקנה לגבי מהות העבודה הרוחנית בתקופה שבה נקראת פרשת נצבים - סיום חודש אלול:

על הפסוק ,ומל... את לבבך ואת

הערות

  1. 3. בחוקותי כו, מא.
  2. 2. נצבים שיחות 16
  3. 4. ולהעיר מרש"י לך (יז, א): והי' תמים, עכשיו אתה חסר ה' איברים ב' עינים כו'.
  4. 5. להעיר מרמב"ן כאן [אלא שהוא מבאר ש,ומל גו'" היינו הסרת ערלת הלב, היינו היצה"ר, שאז יהי' ביטול היצה"ר לגמרי (וכ"ה בתיב"ע כאן). ולהעיר מפרש"י ואתחנן שם: בשני יצריך (היינו שג"ז נכלל בהציווי דואהבת גו'). ואכ"מ].
  5. 6. ראה ספורנו כאן.
  6. 7. ובפרט את"ל שזה נכלל כבר במ"ש לפנ"ז ,ושמעת גו' בכל לבבך גו'", כנ"ל הערה 19.
  7. 8. ראה אגה"ק שם. ועוד.
  8. 8. ועפ"ז מובן ג"כ זה שהתורה מוסיפה ,ואת לבב זרעך" (וגם: נקט ,זרעך", ולא ,בניך" - כלעיל פסוק ב ,אתה ובניך") = להדגיש שזה יהי' ענין נצחי בעם ישראל (ראה תיב"ע כאן: עד עלמין), לא רק לדור ההוא אלא לכל יו"ח (זרעם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.