169
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
3 לקוטי
אך יש להבין: כיצד מתאים הביטוי ומל", המצביע על פעולה של כריתה, הסרה*', לתאר את הבאת הלב לידי ,לאהבה... "16?!
כן אין מובן: מלשון הפסוק .ומל ה' אלקיך..." יוצא, שפעולה זו אינה נעשית על ידי האדם עצמו, אלא על ידי הקדוש"ברוך-הוא"". אךְ אם החידוש בפעולה .ומל..." הוא בגרימה ,לאהבה... " בלבד, הרי אהבת ה' היא מצוה על כל אחד ואחד מישראל, יואהבת"' את ה' אלקיך... בכל לבבך ובכל נפשך"5', ופעמיים בכל יום!
ג. = שני הגורמים לירידה הרוחנית
ויש לומר, שגם שאלה זו מתורצת לפי המשך הפסוקים:
נצבים
הפסוקים .והיה כי יבואו. עליך... ושבת... ושב... ומל..." באים לאחר שמתואר לפני כן בהרחבה המצב הגרוע בגלות, עקב אשר ,עזבו את ברית ה'", והתורה מתארת את הגורם להתנהגות זו - ,כי'? אתם ידעתם... בארץ מצרים... ותראו את שקוציהם... פן יש... אשר לבבו פונה... לעבוד את אלקי הגויים ההם...".
ומכך מובן, שהפעולה ומל ה' אלקיך את לבבך...", אשר תהיה לאחר יוהביאך ה' אלקיך אל הארץ...", היא כדי להסיר את הגורם להדרדרות הרוחנית, להסיר את האפשרות של ,ותראו את שקוציהם... לבבו פונה...".
וההסבר לכך הוא: בהתרחקות של ישראל מעם ה, יש שתי סיבות כלליות, המבוטאות בשני הביטויים: ערלת הלב, ו,לבבו פונה":
א) פגם בלב עצמו, שקיימת ערלת הלב - טפשות או אוטם - אשר משום כך נמשך הלב לדברים רעים ואסורים.
ב) סיבה שמחוץ ללב, כלשון רש" העין רואה והלב חומד", שזהו אופן ההדרדרות של האדם: אף לפני שמתרחש שינוי הפוגם בלב עצמו, ועדיין אין לו טפשות או אוטם, כך שכשלעצמו לא היה חומד דברים
הערות
- 1. ,ושבת גו' ושמעת גו'", דבתחילה נאמר רק כללות הענין שע"י ,ושבת גו'" = ,והטיבך והרבך מאבותיך" (פסוק ה), ואח"כ (פסוק ז ואילך) מפרט ההטבה כו' - ,ונתן גו' האלות האלה על אויביך גו' ואתה תשוב גו' והותירך ה"א בכל מעשה ידך בפרי בטנך וגו' כי תשמע גו'". וראה כלי יקר כאן.
- 5. כבתרגום כאן (ועד"ז בעקב שם) ,ויעדי".
- 6. לאחרי שכבר הוסרו אוטם וטפשות הלב והאדם שומע בקול ה"א בכל לבבו ובכל נפשר - וחסרה לכאורה רק פעולה חיובית שתפעול בו האהבה.
- 7. ראה רמב"ן, צרור המור ועוד כאן. וראה (ע"ד החסידות) במקומות שנסמנו בהערה 11.
- 8. ואתחנן ו, ה. וראה גם פרשתנו ל, טז. ועוד.
- 9. וגם: מכיון ש,ואהבת גו'" הוא ציווי על האדם - לכאורה נכלל במ"ש לפנ"ז ,ושמעת בקולו גו' בכל לבבך גו'" (אבל ראה הערה 12).
- 0. בט, בד.
- 1. שם, טודיז.
- 2. שלח טו, לט (בפ' ציצית שאומרים בכל יום). ולהעיר מפרש"י פרשתנו כט, יח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.