146

1606 לקוטי יתן גם את הסל, ו,עם הסל יהיה נחשב מתנה'*'.

מכך מובן, שאי אפשר לבאר שוזוהי כוונת הרמב"ם, כי לפי זה אין הדבר תלוי בכלי שבו מובאים הביכורים, אלא בעיקר בכמות הפירות המובאת לביכורים, והיא תלויה שוב בהבדל בין עשירים לבין עניים, והרי הרמב"ם מבדיל, כדלעיל, רק בין סוגי הכלים עצמם, ולא מציין את ההבדל בין עניים לעשירים בכמות הפירות הנמצאת בכלים.

ג. חובת נת'נת הסלים עם הביכורים - בשלשה אופניס

יש לומר, שההסבר לכך הוא:

את חובת נתינת הסל לכהנים יחד עם הביכורים ניתן להבין במספר אופנים*'. ומהם:

א) הקשר של הסלים עם הביכורים הוא רק בהבאתם, אך נתינת הסלים לכהנים היא חובה בפני עצמה, שאינה קשורה כלל לחובת נתינת הביכורים עצמם.

ב) נתינת הסלים קשורה לנתינת הביכורים, אך הקשר הוא רק לגבי חובת הנתינה, שחובת נתינת הביכורים לכהן גוררת את חובת נתינת הסלים, אך הפעולה של נתינת הסלים אינה זהה במהותה לפעולת נתינת הביכורים.

ג) או יותר מכך - שהקשר בין נתינת הסלים לנתינת הביכורים אינו רק לגבי חובת הנתינה, אלא גם במעשה הנתינה: הביכורים והסלים חייבים להינתן ביחד באותו מעשה של נתינה.

ויש לומר, שיש הבדל בהלכה למעשה בין האופנים השונים:

לפי האופן הראשון, שהקשר בין הסלים לביכורים הוא רק בהבאתם ל,בית ה' אלקיך"', ולא בנתינתם - הרי הסלים אין להם קשר עם נתינת הביכורים - ויכולים להינתן לכל כהן, ואולי אף לאו דוקא לכהן מאנשי המשמר הנוכחי.

לפי האופן השני, שחובת נתינת הסלים היא תוצאה של חובת נתינת ביכורים, יש לומר, שהסלים חייבים להינתן לכהנים שבאותו משמר, כמו הביכורים עצמם, אך לאו דוקא לאותו כהן (כהנים) המקבל את הביכורים.