137
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
דנחמתא - שבועת'* הקדוש-ברוך-הוא להכניס את בני ישראל לארץ ישראל, ובכלל על הגאולה*, זהו ענין שהקדושדברוך-הוא הבטיח, ויתירה מזו - קשר את עצמו כביכול בשבועה, ויתר על כן: עלדידי זה נעשה בחפצא של העולם - מכיוון שדיבורו של הקדוש-ברוך-הוא חשיב מעשה, אשר -
מצד המציאות של העולם ,נדרש" שבני ישראל ייכנסו לארץ ישראל, ושתבוא הגאולה האמיתית והשלימה עלדידי משיח צדקנו.
ולכן, כאשר רק בני ישראל יעשו תשובה הרי ,מיד הן נגאלין"*, ולא ייתכנו כל מניעות ועיכובים חס ושלום מצד משהו בעולם, שכן אדרבה - העולם דורש שתבוא הגאולה, ותבוא במהרה בימינו ממש.
(ע"פ שיחת כ"ף מנ"א תשד"מ)
הערות
- 4. להעיר מפרש"י עה"ת ואתחנן בתחלתו ד"ה בעת ההיא ,שמא הותר הנדר", ובחוקת כ, יב בסופו ד"ה לכן לא תביאו פי' ,,בשבועה".
- 5. ראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ה ע' 315 ובהערה שם.
- 3. תצא ג שיחות 17
- 6. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.