119

אך מעט מן הטוב הנעלם בא בכל זאת לידי גילוי כלשהו, כי הטוב שביהודי איננו דבר בנוסף למהותו, כעניני הרע הבאים'* מפני ש,יצרו הוא שתקפי"?י, אלא זהו בעצם האמת של מציאותו.

לפי זה מובן, שעל כל יהודי, אף בשעה שעובר עבירה שחייבים עליה מיתת בית דין, צריכה להיות אפשרות של לימוד זכות, כי רצונו האמיתי, מציאותו האמיתית, היא הטוב שבו5.

אך כאשר סנהדרין ,פתחו כולם בדיני נפשות תחילה ואמרו כולן חייב", מצביע הדבר על כך, שהטוב שביהודי זה כל כך מוסתר, שאפילו סנהדרין גדולה, שהם ,חכמים ונבונים מופלגים..." - כלומר, ,גבונים" להבין דבר מתוך דבר*, בהפלגה, מסוגלים להבין את כל הנסתר - גם הם כולם אינם יכולים למצוא בזכותו -

לגבי אדם זה אומרים ,הרי זה פטור": כיון שאצלו בודאי קיים הטוב, אלא שבית דין זה אינו מסוגל ,,למוצאו" משום שהוא מוסתר ביותר, אין יכול לחול עליו פסק של בית הדין הזה.

אין זה פגם בבית הדין או בגישתו לפסיקה, שהרי התורה אמרה, שאין לו לדיין אלא מה שעתיו רואות"5,

שופטים ג

והסנהדרין הגדולה - ,אשר יהיה בימים ההם"%* - ראתה את כל מה שהיתה צריכה ויכולה לראות.

אך כיון שתורת אמת פוסקת שגם יהודי זה רוצה לקיים את כל המצוות, ויש בו טוב המסתתר, אין יכול לחול עליו פסק בית הדין - ,עד שיהיו שם מקצת מזכין שיהפכו...".

ויש לומר עוד, שעל ידי כך גם מתגלה הטוב שהיה מוסתר לגמרי לפני כן, וכיון שהוא מתגלה, יכול לחול עליו פסק בית הדין, ו,יהפכו בזכותו...".

ביתר עומק: פסק בית הדין ,ייהרג" יכול להתבצע רק אם ,יהיו שם מקצת מזכין שיהפכו בזכותו", כי, כאמור ב,כסף משנה", תכלית עונשי בית הדין היא כפרת האדם. והעונש מביא לכפרה רק כאשר הוא מגיע ומגלה את הטוב שבו. ולכן, כאשר כל הדיינים רואים רק את חובתו, הרי שהטוב הוא נסתר לגמרי, ולכן אין העונש - .,ייהרג"- יכול להביא כפרה ליהודי זה.

רק לאחר שמהפכים בזכותו, פעולה שמגלה הטוב שבו", אז פועל העונש