115
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
4 לקוטי
העיקרי הוא ב,והני", בכך שדיינים אלו ,לא חזו ליה (זכותא)"?י, כפי שהוסבר באופן השני.
זאת ועוד: רק לפי ההסבר השני מובנים יותר דברי הגמרא ,סנהדרין שראו כולן לחובה", כלומר, הפגם הוא בכך שראייתם היא רק לחובה. ומשום כך אין הם יכולים לראות את זכותו, בדומה לאמור לעיל במקרה של ,סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש".
לפי זה יש לומר, שתיתכן גם השלכה לגבי ההלכה למעשה: לפי האופן הראשון, שהפגם הוא בפסק הדין, יוצא, שאם לאחר מכן מצאו
7 ואולי י"ל דשינוי הלשונות בהפירושים דהיד רמה והמאירי לסנהדרין הוא לפי שפליגי בפי' דברי הגמ' כנ"ל:
ביד רמה: אמר רב כהנא סנהדרין שראו כולן לחובה ביום ראשון פוטרין אותו מאי טעמא משום דגמירי הלנת דין שאם לא מצאו לו זכות ביום ראשון צריכין להלין את דינו אולי ימצאו לו זכות למחרת ויראה אחד מן המחייבין דברי המזכין והני כיון דהשתא לא חזי לי' חד מינייהו זכותא תו לא חזי לי" ולא מהני למעבד לי" הלנת דין ובעינא (הול קרי) [הלנת דין] דחזיא להדורי בתר זכותא וליכא הילכך פטרינן ל";
במאירי: סנהדרין שפתחו בדיני נפשות כלן לחובה פוטרין אותו. מכיון שתקנו הלנת דין למי שלא מצאו לו זכות ביום ראשון. שמא ימצאו לו טעמי זכות. מכיון שפתחו כלם לחובה אין רואין לו עוד זכות. ואינו נהרג עד שיהפכו מקצתן בזכות וירבו המחייבים:
דהיד רמה מדגיש א) הזמן בנדו"ד ,שראו כולן לחובה ביום ראשון", ב) דצריך למעבד הלנת דין, ובמאירי ההדגשה דאין רואין לו עוד זכות (והזמן דיום ראשון כתב בהתקנה דהלנת דין (כבפרש"י בהסוגיא ד"ה כיון דגמירי) לא בנדו"ד).
שופטים ג
הדיינים סברה לזכות, אפשר לומר שהם יכולים לדון שוב*' בנידון".
ואילו לפי האופן השני, כיון שאין הם נחשבים כלל לסנהדרין לגבי אדם זה, מפני ש,ראו כולן לחובה", "יש לומר, שאין הם יכולים כלל לדון בנידון זה גם כאשר מצאו לאחר מכן זכות בענין זה.
8) וע"ד מ"ש הרמב"ם שם פ"י ה"ט.
9) במנ"ח שם סוסק"ט מספקא לי ,אם ראו כולם לחוב ובאותו היום ראו קצת בשכלם זכות אי מותרים לומר הזכות דמלמד חובה יכול לחזור לזכות כו' והורגין אותו", או* ,כיון דתיכף ראו חובה ונפטר א"כ ע"י זכות זה שרוצה ללמד חובה הוא לנידון כו'"**.
אמנם עדיין י"ל הנפק"מ כבפנים: א) כאשר אין המדובר באותו היום, וא"כ הוי כישיבת דין עוה"פ (מעין סנהדרין אחר***), ב) לא רק קצתם ראו בשכלם לזכות אלא רובם, שאז ה"ז זכות גם בפועל (משא"כ כאשר רק קצתם אומרים שאז הזכות הוא רק באמירתם אבל הזכות הוא חובה לו, וכמ"ש במנ"ח שם). - וי"ל דתלוי אם הנדון מקרי שיצא זכאי בדין, שאז אין מקום לדונו עוה"פ או שרק לא נתחייב**** (ויתירה מזו, רק אין הורגין אותו - כדעת הרמב"ם - כדלקמן בפנים), שאז ה"ז זכות גם בפועל. ואכ"מ.
הערות
- 1. *) ועפ"ז צ"ל דמ"ש המנ"ח לפנ"ז בסוס"ג (כבהערה 6) כדבר הפשוט ,,אם פתחו כולם לחוב ואחר זה חזרו קצת חיכו בודאי נהרג", המדובר בהמשך אותו הדיון, ובסוסק"ט מדבר לאחרי שעמדו מדיון הא' וישבו עוה"פ באותו היום.
- 2. **) וראה אוה"'ח משפטים כג. ב.
- 3. ***) ולהעיר מרמב"ם שם פי"ג ה"דח. אבל כמובן אינו שייך לנדו"ד דשם מדובר ,,שנגמר דינו".
- 4. ****) ראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג עשה צז
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.