100

ייתכן שה,נשמע" מהווה הכנה בלבד

ל,נעשה" - ,לימוד המביא. לידי מעשה".

אך כאשר ה,נשמע" בא לאחר ה,נעשה", לאחר שהעשיה כבר הושלמה, מובן, שה,נשמע" אינו רק הכנה ל,נעשה", אלא מטרה כשלעצמה.

והסיבה לכך היא, משום שהחביבות של הקדוש-ברוך-הוא לישראל מושלמת דוקא כאשר קיימת אצל ישראל הבנה והשגה שכלית בתורה ובמצוות. כי נתאוה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו דירה בתחתונים, = שכל ה/,תחתונים" יהוו ,,דירה" וכלי לאלקות. כאשר מתקיימת אצל היהודי רק העשיה - ,נעשה", קבלת עול - הרי למרות שבכך מתבטאת התבטלותו כלפי רצון ה', בכל זאת אין הדבר משפיע וחודר לכל מציאותו בכל הפרטים, כולל בכחות הפנימיים.

כדי שתושלם התכלית של ,דירה בתחתונים"* אין די בהתבטלותו של היהודי כלפי רצון ה', אלא יש צורך שהוא וכל כחותיו יהוו ,כלי" ו,דירה" לקדושה, וזאת דוקא כאשר קיימת אצלו גם הבנה והשגה בכחותיו הפנימיים - ,נשמע"*.

שופטים א

הרצון והעונג שבמצוות

כשם שיש מעלה בלימוד התורה ובהבנתה* - ,נשמע" - לעומת קיום המצוות, כך ישנם שני ענינים אלו בקיום כל מצוה עצמה:

כידוע*, יש במצוות שני סוגים של כוונות: א) הכוונה הכללית, הזהה בכל המצוות, כנאמר בחלק מנוסח הברכה המופיע בכל המצוות - ,אשר קדשנו במצוותיו וציונו", קיום רצון ה', קבלת עול מצוות. ב) הכוונה הפרטית המיוחדת הקשורה למשמעות המסויימת של מצוה זו - ,להניח תפילין", ההבנה, הטעם והדעת שבמצוה. (בדומה לכך שרמ"ח מצוות עשה הן כנגד רמ"ח איברים, ושס"ה מצוות לא תעשה הן כנגד שס"ה גידים, וכל מצוה מזככת ומשפיעה באיבר המסויים אצל האדם*).

ההבדל בין שני סוגי כוונות אלו הוא בהתאם לשני הענינים שבמצוות*י: א)