77

ביניהם, קיימת בדרגות הקדושה שהנמוכה שביניהם עומדות ביחס אל הגבוהה ממנה, ,,בשתים עשרה מעלות" וכדומה. אך כאשר מדובר על דרגה כל כך נעלית בקדושה, שהיא מעל ומעבר, לדרגות הנמוכות ממנה באופן של ,לאין ערוך", ללא כל יחס והשוואה להגדרות של ,מעלה ו,מטה", לא ייתכן שהדבר יבוא לידי ביטוי במספר מדרגות, בגובה מדוד ומוגבל, בגובה המקום הגשמי.

וזהו ההבדל בין חלקי המקדש האחרים לבין קדש הקדשים: בשאר חלקי המקדש, הרי קדושת האחד מהם נעלית ממשנהו, אך ביחס מסויים אל החלק הסמוך לו, ובהתאם לכך ניתן להשוות את ההבדל ביניהם בגובה המדרגות שבין מקום למקום, גם בגשמיות.

אך הקדושה של קדש הקדשים, ששם היה גילוי של עצמותו, יתברך, של נמנע הנמנעות% במקום, כך שמקום הארון אינו מן המדה*, היא מעל ומעבר, ללא השוואה כלל אל שאר חלקי המקדש, הנעלית לגמרי ממושג מוגבל של מעלה ומטה - קדושה נעלית כזו אינה יכולה להתבטא, ואפילו ברמז ובמשל, בגובה של מקום גשמי, שהוא מדוד ומוגבל.

בקדש הקדשים ,כולו בשוה"

ויש לציין בכך ענין נוסף, המתבטא בדיוק שבלשון הרמב"ם ,,כשאדם נכנס משער מזרחי של הר הבית מהלך עד סוף החיל בשוה ועולה מן החיל לעזרת הנשים בשתים עשרה מעלות... ומהלך כל עזרת הנשים בשוה ועולה...", שבעליות ובמדרגות אין מדובר על גובה המקום כשלעצמו, אלא על דרכו של האדם ההולך ועולה.

ויש לומר, שהרמב"ם רומז בכך, שבכל דרגות הקדושה שהאדם ,הולך" בהן מדרגה לדרגה, הרי זה באופן של ,עולה", שנגרמת לאדם התעלות והתרוממות, עליו להתרומם ולעלות מדרגה לדרגה.

ואילו כאשר מגיעים לדרגה של קדש הקדשים, אין זה באופן שהאדם ,הולך .. ועולה", שהוא ממשיך לעלות בעלייתו בקודש, אלא הוא מתבטל כולו במציאותו, ,כולו בשוה"*%*.