68

יחוד ה' של הקדוש-ברוך-הוא ואהבתו ועבודתו".

אך לא כן בשתי המצוות האחרות - בתפילין ההשפעה איננה מצד ה,חפצא" של התפילין עצמן. אלא מצד קדושתן, כדלעיל, ואין מתאים לומר שהקדושברוך-הוא נתן את התפילין כמזכיר ומסייע.

וכן במצות ציצית, שבה ,הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן" - שלא עצם המציאות של הציצית מזכיר ומסייע ליהודי, כפי שהוסבר לעיל.

ולכן דוקא במצות מזוזה מסיים הרמב"ם את הלכותיו במלות ברכה ושבח לקדוש-ברוך-הוא על שנתן לנו מזכיר ומסייע.

זי תפ'לין וציצית - לא בדיוק סיוע ביתר עומק: בתוספת ..בריך רחמנא דסייען" מוסברת יותר השפעתה המיוחדת של המזוזה ויחודיותה ממצות תפילין וציצית:

,סיוע" הוא ביטוי המתאים להיאמר כאשר מישהו עוזר לזולתו בפעולה מסויימת, אך לא כאשר העוזר עושה הכל בעצמו, שהרי אז אין הוא מסייע, אלא הוא העושה. מצד שני, כאשר עזרה אינה מבטיחה שהנעזר יוכל לבצע את הפעולה, הרי גם זה אינו סיוע אמיתי.

וזהו החידוש במזוזה לעומת תפילין וציצית:

על התפילין אומר הרמב"ם, כדלעיל, שמשום ש,קדושתן גדולה" לכן ,כל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק". כלומר, לא זו בלבד שהתפילין מסייעות לאדם בעבודתו*, אלא קדושתן משפיעה ומשנה את האדם, והופכת אותו בשעת מעשה ל,עניו וירא שמים...".

מצד שני, במצות ציצית, אשר ,הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'", הרי היא מזכירה לאדם את כל המצוות, אך אין בכך ודאות שהזכירה תהווה סיוע* לקיום המצוות בפועל. המצוה מזכירה את כל המצוות, אך לא עד כדי כך, שכאשר האדם שקוע בהבלי הזמן וכדומה תסייע לו הזכירה ותביאו לידי קיום כל המצוות בפרנלל.