50

ג. מדוע משנה התורה את הכת*ב דוקא כאן:

בפשטות, ניתן היה להשיב על כך לפי הכלל הידוע'', שהענין של כתיב מלא וחסר כשלעצמו איננו מעורר קושי בפשוטו של מקרא, אשר רש"י מוכרח להסבירו, כפי שמובן מכך שבדרך כלל אין רש"י מבאר כתיב מלא או חסר בתורה. בכל זאת, בפרשתנו מבאר זאת רש"י, מפני שבאותו פסוק (יא) משנה התורה בזה אחר זה את הכתיב: .את שני לחת האבנים לחות הברית" - בתחילה כתיב חסר לגמרי, ומיד לאחר מכן כתיב מלא, בוא"ו השני. לכן מפרש רש"י, שכוונת התורה היא להדגיש בכך את החסר: ,לחת כתיב ששתיהם שוות"**.

לפיכך אין רש"י מבאר זאת בפסוק ט בפרשתנו .בעלותי ההרה לקחת לוחת האבנים לוחת הברית", מפני

שבפסוק זה מופיעה המילה .לוחת" בשתי הפעמים בכתיב חסר. וכן אין מבאר זאת לפני כן, בפרשת ואתחנן, ששם נאמר ,ואכתבם על שני לחת אבנים", ובפרשת משפטים, לפני פרשת תשא - כיון שבמקומות אלו כתובה מילה זו פעם אחת בלבד, ואין שינויים באותו פסוק.

אך אין די בהסבר זה, כי:

א) בפרשת תשא, אמנם מופיעה המילה פעמיים באותו פסוק .לחת העדות לחת אבן", אך בשתי הפעמים היא כתובה בכתיב חסר, ואין שינויים בפסוק זה לשם הדגשה - ובכל זאת רש"י מפרש שם ענין זה.

ב) בכל אופן, ניתן לשאול שאלה זו בפרשתנו לגבי הפסוקים עצמם: מדוע התורה משנה ורומזת לענין של .שתיהם שוות" דוקא בפסוק המאוחר יותר (יא), ולא בפסוק המוקדם יותר (ט), שבו מופיעה אותה מילה פעמיים?

ולפי זה מובן, שאין לתרץ שאלות אלו בכך שיש שיטות שונות במסורה של כתיב חסר ויתר*', כלומר*', שלפי דעת רש"י המסורה בפרשת תשא היא באופן, שפעם אחת מופיעה המילה ,לחות" בכתיב מלא, ופעם אחרת