36

שיטת הרמב"ם טעם זה, למרות היותו .טעם רוחני", מבוסס גם בדרך ההלכה, ובודאי אינו סותר להלכה פסוקה, שכל תלמיד שגלה - מגלין רבו עמו.

ד ,ומבקשיה" - תוספת לשונית ומשמעותית

כדי לבאר זאת יש להקדים ולבאר את הדיוק בלשון הרמב"ם - .בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה...". ולכאורה: בפסוק נאמר ,החכמה תחיה בעליה" בלבד, ומדוע מוסיף הרמב"ם ,ומבקשיה"?

הוספה זו אינה לשונית בלבד, אלא תוכנית:

משמעות המושג ,,בעלי חכמה" היא, שהאדם לומד תורה באופן ש,תורתו דיליה הוא"?? - הוא הבעלים על דברי התורה שלמד, .נקראת על שמו"5. ובגמרא< נאמר שזאת דוקא כאשר לומדים באופן של ,יהגה", לעיונא?.

והמושג ,ומבקשיה" מוסיף, שאין האדם מסתפק בדברי התורה שכבר למד ו,קנה", אלא הוא ,מבקשיה" - מחפש תמיד יותר, להמשיך ולהתעלות בהשגת התורה, שהרי בהשגת התורה אין גבול, כנאמר** ,ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים", וכדברי הרמב"ם*:

,העובד מאהבה עוסק בתורה .. והולך בנתיבות החכמה נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד".

יוצא מכך, שלפי הרמב"ם, אפשר לומר שתלמוד תורה (החכמה) הוא כל חייו של האדם, כאשר אין הוא רק ,בעלי חכמה" אלא גם ,ומבקשיה".

ואין מובן, כדלעיל: מהו המקור של הרמב"ם לתוספת זו, שאינה מופיעה בפסוק?

יותר מכך: לפי זה מתגברת השאלה שהוזכרה לעיל (סעיף ב), שטעמו של הרמב"ם אינו מתאים, לכאורה, להלכה למעשה: לפי האמור לעיל יוצא, שכדי לחייב את הרב לגלות בגלל תלמידו, לא די בכך שהתלמיד יהיה במעלה של ,בעלי חכמה", אלא דרושה לו גם תכונה של ,,מבקשיה" - ואילו בגמרא נאמר שהמקרה של ,תלמיד שגלה" הוא בעיקר לגבי ,תלמיד שאינו הגון"

ה המבקש להיות ,בעל חכמה"

ולכן נראה לומר, שכוונת הרמב"ם בהוסיפו .ומבקשיה" איננה להוסיף תנאי שני בדרגת התלמיד, אלא ה,וא"ו" של ,ומבקשיה" היא במקום המילה ,או"*יי, כאילו נאמר ,בעלי חכמה או מבקשיה".